אני דווקא חושבת שלפעמים יותר כואב כשהדברים לא ממש כתובים ויש שימוש בעיקר ברמזים מאשר לקרוא לילד בשמו ובגלל הספר הזה ככ מיוחד בעיניי . אחרי שאנחנו,הישראלים,קראנו כל סיפור שואה אפשרי אני חושבת שהספר הזה ,דווקא בגלל התמימות שלו וזה שהקוראים צריכים להשתמש הרבה בדמיון ולהשלים דברים לבד - זה היופי שלו בעיניי,שלא הכל כתוב שחור על גביי לבן. ואם קרובות משפחה שלך קראו את הספר ולא את (זה לפי מה שהבנתי) איך את יכולה לשפוט את הספר לפי זה? ילדים צריכים שהדברים יהיו כתובים שחור על גבי לבן ולא תמיד מבינים את המשמעות שמתחת (למשל,אני ראיתי את התמימות של ברונו כמו מין ביקורת על האדישות של הגרמנים ובכלל של העולם שהכל היה מתחת לאף של כולם ובכל זאת התעלמו),למרות שממש לא צריך לעשות הכללות.כל מקרה,אני ממליצה (:
