מתחשק לי לקחת אותך לארוחה,
רק כדי להעיף הכל מהשולחן, ולאכול אותך,
כי בצד הזה של המפה,
הכיבוש מותר ואף רצוי.
את תאמרי לי שאת ממש לא עייפה,
ואני ממש לא אנסה להירדם,
ונעביר ספק לילה ספק יום בחיבוק מכורבל,
על איזה ספסל או סתם ערסל.
ואגיד לך כמה מילים יפות,
שיראו את הלשון החלקלקה שלי ואת החיוך היפהפה שלך,
ואת בכלל לא תאמרי מילה,
ותיכנעי לכיבושים שלי ללא תנאי.
ותהיה גם מתנה קטנה מדי פעם בפעם,
בכדי לשמור על השלהבת בוערת,
למרות שתרמזי לי בעדינות אופיינית,
שאני המתנה הכי גדולה.
אך אמנות החיזור אינה ניתנת ללמידה,
אני מרעיף עלייך אהבה מלב שכבר חשבתי שלא מסוגל לפעום,
ומפתיע אותי כל פעם מחדש,
ואותך משאיר עם פה פעור ועיניים מאוהבות.
לכבוש אותך זו מטרה עילאית,
יותר מאשר לכבוש את העולם הזה או לפחות את שלי.
ולמרות שאת יותר כבושה בכל יום ויום,
הסיפוק לעולם לא יגיע, כי זרי הדפנה נוחים אך מסוכנים.
אני חי לי מיום ליום, וכל יום איתך הוא תמצית האושר,
ובלעדייך- שיא האומללות.
לו יכולתי הייתי לוקח אותך לאיזה פארק או לפחות לארוחה קטנה,
כדי לאכול את המעדן היפה ביותר שקיים ולעולם לא לשבוע ממנו.
והעיניים שלך נוצצות, והשפתיים מבקשות,
אך אני בשלי- מתקדם לאט לאט בתכניתי השטנית,
בכל יום כובש עוד ועוד ומתקדם במעלה הלב שלך,
עד אשר תנופפי בדגל לבן, ותתמסרי לחלוטין,
לרצונות שלך, לחשקים שלי, לנו.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
