מעשה באדם שתעה בדרכו,
נכנס אל היער ופנה כה וכה.
ככל שהעמיק כך תעה ותהה.
וחשב לעצמו מאין באה הרעה.
האם דרך ללא מוצא לפי שעה
היא, או שאין תקומה וישועה.
וכפסע היה בינו לבין "אבדן דרך"
לולי פגש ביצור בעל ערך.
איש בצלמו כדמותו דמות איש,
קוף מהקופים חכם ואף רגיש.
כן, כן, ההוא מהדרוויניזם
שתתפלאו למד על הומניזם.
בפנים טובות ליווה את "אחיו"
אל המוצא מהיער - אל האביב.
אך, אריה דלק אחריהם במרץ,
וכל שנותר הוא לטפס על עץ.
האדם , ואחריו "קוף אחרי אדם"
טיפסו וטיפסו על העץ במהרה,
מחליטים על תורנות שמירה.
האריה המתין , כרגיל בכך,
מי הקורבן-תורן שייפול בסך.
הקוף נרדם. וראשון שמר אדם.
וזו ההזדמנות אמר האדם החכם.
ובמחי כף רגל של האדם החצוף
בעט לעבר גופו של "אחיו" הקוף.
האריה ראה את ארוחתו המתקרבת,
אך ידידנו מהדרווינים חשב אחרת.
בכוחותיו האחרונים ובזנבו החזק.
הצליח להיתלות על גזע חלקלק.
תעשה טובה, אמר הקוף לאחיו האדום,
אם וכאשר תגיע לעירך בשלום,
אל תספר שמוצאך מן האדם הקוף
כי בעצם אתה הוא הקוף החצוף.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה