אלף אורות בשמיים, אלף אורות בוהקים.
אני מתבוננת ובולעת במבטי בהשתהות את המופע המרהיב למולי, את הרוך והעדינות של האורות.
כמה הם יפים, כמה הם מדהימים, אני חייבת לגעת בהם אבל לא יכולה.
לפתע האורות מתחילים לעמעם, ומרכיבים צורות של אור, צורות מרהיבות.
אלף אורות בשמיים, לפתע הם מתנפצים.
האורות הפכו לרסיסים, אלף רסיסים, רסיסים של אור, שיצרו נחשול ענקי של רסיסים, וסחפו אותי יחד איתם.
עכשיו אני יכולה לגעת, אבל אי! זה כואב, דם נוזל על הזרת שלי.
כרגע אני מתבוננת בצורות בשמיים, קודם האורות הרכיבו צורות בסיסיות, משולשים, מרובעים, כעת הרסיסים מרכיבים פרחים, פרחים של אור.
אלף רסיסים בשמיים, לפתע הם מתפוררים.
הרסיסים הפכו לפירורים, אלף פירורים, פירורים של חושך, פירורים של אפלה, שהרפו ממני ואטמו אותי.
הפירורים כיסו את השמיים השחורים, הסתירו את הירח, שחג מעל, והסוו את הכוכבים הנוצצים שבהקו בשמיים.
עכשיו הפירורים מפוזרים בצורה אקראית, מעפילים על ראייתי.
אלף פירורים בשמיים, לפתע הם מתחברים.
הרסיסים הפכו לאורות, אלף אורות.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
