עד לא מזמן הדפיסו בדפוס אופסט או בֶלֶט.
ולאותיות העופרת היה ממש מגע עם הנייר, וגם הצבע היה מחומרים שונים.
היום הספרים מודפסים בדפוס דיגיטלי והצבעים עשויים מחומרים אחרים.
עדיין בירושלים (זה מה שאני מכיר), יש בתי דפוס שעובדים כאילו גוטנברג עדיין חי,
ומריחים את בית הדפוס ממרחקים. ממש כמו מאפייה או יין מיקבי כרמל מזרחי בראשון.
הרבה בתי דפוס היום סינטטיים וחסרי נשמה ממש כמו חלק מהמולי"ם.
גם לספרים חדשים יש את הריח הזה בתנאי שמדפיסים בשיטה הישנה (לא מומלץ לחולי אסטמה).
מה שקובע זו העלות ומה שפחות יותר טוב. הנייר כבר עשוי מסמרטוטים (למרות שיש בכך ברכה ליערות), ולפעמים
הוא גם נראה כזה.
יש גם נייר שעשוי מחומרים מיוחדים ויפה לעין, אבל צריך להיות ביל גייטס בשביל להדפיס 1000 עותקים
של ספר בן 160 עמודים.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
