-את הסצנה הזאת אני כתבתי, למרות שעדי לא ממש אהבה אותה (XD). הרעיון שמור לעדי הנסיכה שאני כל כך אוהבת 333> (רואה ? אני כן אוהבת אותך)-
אפולו התקדם באיטיות אל הנער הבלונדיני הישן, שפניו המלאכיות נסוכות שלווה . " נסיך ספרטה . " לחש אפולו באוזנו של הייאכינת', שהתעורר מיד . " א .. אפולו ? " שאל בבלבול . אפולו לא ענה, הוא רק חייך, דבר שהפחיד וריגש בו זמנית את הנסיך הצעיר . " אתה הרי יודע שאין דבר כזה בתול בן 16, לא בספרטה .. " לחש אפולו בחיוך . " אפולו, אפולו, בבקשה .. " התחנן הייאכינת', אך לשווא . אפולו משך אותו לביתן שלו, שם תכנן את המזימה . " הו, הייאכינת', ילד מופלא שכמותך . שנים השתוקקתי לראות מה מתחת לטוניקה הלבנה הזאת .. " חייך אפולו בתשוקה גלויה, והנער היה משותק מפחד, ונתן לאפולו לבצע בו את זממו בחוסר רצון . לפחות בהתחלה . אפולו לא מיהר, והוריד את הטוניקה הלבנה באיטיות, חושף כל סנטימטר בגופו המדהים להפליא של נסיך ספרטה . אפולו התפשט גם הוא, מה שעורר בהייאכינת' מעט רצון להתחיל את אירועי הלילה העומד לבוא . אפולו חייך למראה המבט הנדהם של הייאכינת' כאשר בהה בגופו של האל האלוהי, והתנפל על הנער בתשוקה . ככל שהזמן עבר, הייאכינת' רצה בזה עוד ועוד, אך נתן לאפולו לשלוט . בכל זאת, הוא אל כל יכול . אפולו נישק את דרכו למטה, אל פלג הגוף התחתון של נסיך ספרטה, מודע לצמרמורות ולגניחות שהוא מעביר בנער, שאחרי הלילה כבר לא יהיה הבתול היחיד בספרטה מעל גיל 16 . " אפולו .. " נאנח הייאכינת', שומט את ראשו לאחור . הוא די נהנה מזה, למרות שלא הבין מה אפולו מנסה לעשות לו . כרגע, הייאכינת' היה המבולבל והמאושר באדם בו זמנית . " אפולו, אפולו ! " קרא הייאכינת' את שמו של האל שנצמד אליו מאחורה ונע בתוכו, שוב ושוב . אפולו רק חייך . " אפולו, אפולו, אפולו ... " עוד הספיק למלמל בטרם נפל מעולף על הרצפה . שינתו הקצרה הייתה מלאה בחלומות מוזרים ומפתים ביותר על אונס, בין אפולו להייאכינת' . הייאכינת' התעורר בבוקר, דמותו המיוחדת של אפולו לפניו, בשיער פרוע וחיוך רחב . " הייאכינת' .. איך אתה מרגיש ? " שאל באדיבות . " אפולו, אפולו .. " המשיך הנער המבולבל למלמל את המילה היחידה שיכל להגיד . האל היסה אותו, ונעלם . הייאכינת' לחש בשקט : " אפולו .. פעם הבאה אני אאנוס אותך . "
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
