פורומים » א כללי

האזור הכללי. פה אפשר לדבר על כל מה שלא נכנס למקומות האחרים.

• לפני 13 שנים ו-6 חודשים סיימתי לקרוא את יער נורווגי של מורקמי, לא ממש מעניין לי לכתוב ביקורת אבל הייתי רוצה לשמוע רשמים מאנשים אחרים שיווה

  

  שיווה

  אפשר לעשות את זה כאן? או שאין ברירה וצריך לכתוב ביקורת ואז לחכות לתגובות?
  
  כבר אמרתי פעם שמוזר שדווקא בסימניה הדיונים על ספרים מתנהלים בחדר האחורי.
  

  ---

  הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

  כותרת התגובה:
  תוכן התגובה:

  * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.
  

  • לפני 13 שנים ו-6 חודשים יער נורבגי omriqo

    

    omriqo

    הספר היחיד של מו' שהצלחתי להתחבר אליו, אעפ"י שהופיעו בו אותם המוטיבים מהספרים האחרים (גבר פלגמט, בחורות משוגעות, באר, דברים מוזרים שקורים תמיד בצפון, וכו').
    ממרחק השנים (יותר מ-6 ככל הנראה) זכור לי בעיקר העיסוק בזכרון בפרק הראשון, התיאור של התהליך בו הצלילים של ה-beatless גורמים לעירפול שמתבטא בתמונת נוף ולאט לאט נבנה הזכרון מחדש, תמיד לאט וקשה יותר ככל שמתרחקים בזמן, מתחיל במשהו אבסטרקטי ומתגבש לפרטי פרטים. ואותה הערה, שאם היא לא הייתה מבקשת כנראה שהוא לא היה זוכר.
    אני מוצא משהוא פרוסטיאני בפרק הזה. עד היום לא מצאתי שותפים לתחושה זו ;)
    

    ---

    הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

    כותרת התגובה:
    תוכן התגובה:

    * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.
    

    • לפני 13 שנים ו-6 חודשים מורקמי שיווה

      

      שיווה

      קראתי את 'קורות' ולא הצלחתי להתחבר לגמרי. הספר הזה היה לי נוח יותר, אני מסכימה בקשר למוטיבים הזהים, למה כולם מתאבדים אצלו כל הזמן?, אבל כאן הם היו נגישים לעומת 'קורות'.
      
      בפרק הראשון הוא באמת מדבר על הזיכרון החזותי האנושי, איך חלק מהזיכרונות שלנו הם לא ממש זיכרונות אלא סיפור שאימצנו כזיכרון (מה יש לו מבארות?) או איך הזיכרון המוחשי/חזותי נעלם והופך עם הזמן לזיכרון חושי ונשארת תמונה והרגשה. יש בפרק הזה משהו שמעביר את התחושות והאבל שלו בצורה טובה יותר מהפרק שבו הוא הולך (לטייל) לאבד את עצמו.
      
      בקשר לפרוסט למיטב הבנתי (קניתיו אך טרם הספיקותי:)) גם הוא כותב זיכרונות או חוויות מזיכרונות דמיוניים (תקן אותי אם אני טועה) וחלק מהסיפור מתרחש בדמיונו ובזיכרונותיו, בקשר לתחושה לא אוכל לומר כאמור קניתיו...
      
      אני חושבת שאנסה עוד של מורקמי, המלצות?
      
      
      

      ---

      הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

      כותרת התגובה:
      תוכן התגובה:

      * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.
      

      • לפני 13 שנים ו-6 חודשים לא ממליץ על מורקמיס מלבד יער omriqo

        

        omriqo

        קראתי כאמור את קורות הציפור, מרדף הכבשה ודרומית לגבול מערבית לשמש. והנ"ל חל עליהם.
        
        מתכנן מתישהו לנסות את "אנדרגראונד" ואולי את "שינה" בגלל המלצה חמה במיוחד.
        

        ---

        הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

        כותרת התגובה:
        תוכן התגובה:

        * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.
        

  • לפני 13 שנים ו-6 חודשים דווקא בסדר שאת כותבת על ספרים בפורום. אם אין חשק אנקה

    

    אנקה

    לכתוב ביקורת אז זה בסדר. ביקורת כאן זה דבר מחייב ביותר.
    אי אפשר לכתוב רק שתי מילים. כלומר, אפשר אבל זה לא ממש מכובד.
    מצד שני אסור לחפור יותר מדי כי אז החברים בורחים אחרי קריאת
    משפט או שניים.
    צריך להיות מושך אבל לא מתוחכם מדי. לנסות לא לשעמם אפילו להצחיק בספרים הכי כבדים.
    השפה , רצוי שתהיה רהוטה בהירה והדקדוק אוי ואבוי. בקיצור,
    קדימה מה רצית לדעת על יער נורווגי ולא העזת לשאול?
    קראתי את הספר לפני שנתיים אולי יותר, כשספרים אחרים של מורקמי
    קראתי לפני שגיליתי בכלל את סימניה והתלהבתי מהראש מהסגנון מהכתיבה המיוחדת.
    דווקא את יער נורוגי לא ממש אהבתי. לא ממש ריגש אותי.
    היה קר מדי ומנוכר מדי ולא הזוי מדי לטעמי. אולי.
    
    מה איתך? איך את במורקמית ואיך התרשמת מהספר?
    
    

    ---

    הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

    כותרת התגובה:
    תוכן התגובה:

    * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.
    

    • לפני 13 שנים ו-6 חודשים ראשית בקשר לביקורת, כן גם לי יש הגדרות שדי מקבילות לשלך לגבי איך ביקורת צריכה להיות. שיווה

      

      שיווה

      בנוסף אם כבר יש עשרות ביקורות אז מה הטעם בעוד אחת? הכל כבר נאמר לכן בטח אוותר.
      
      אני מסתכלת על ביקורות גם לפני וגם אחרי שקראתי. ולפעמים אני רואה דברים שכתבו והייתי רוצה לשאול או להגיב, אבל אז אני מגלה שזה היה לפני שנה!!
      
      המורקמי הראשון שלי היה קורות הציפור המכנית. לא התלהבתי. אולי אם הייתי קוראת אותו כמו שאמור היה להיות במקור כסיפורים קצרים זה היה אחרת.
      
      את יער נורווגי אהבתי יותר אבל לא הפיל אותי. מצאתי את עצמי מזדהה עם הגיבורים ואז משנה את דעתי.
      גם קראתי שמישהו מצא שם ביטוי לתרבות היפנית, אני ראיתי סיפור לגמרי אמריקאי למעט קצת תאורים של אוכל יפני. כל ההווי של הסטודנטים, קצב החיים, עשירים מול עניים, אוניבסיטאות יוקרה מול אוניברסטאות ציבוריות, נשמע לי אמריקאי כאילו סופר אמריקאי כתב. ברור שהיפנים חיים כמו במערב וגם מאמצים כל דבר אמריקאי.
      
      אהבתי את הקצב, שלא כמו 'קורות' ואת הנופים. קצת התאהבתי בגיבור פה ושם.
      
      בקיצור לא החלטתי :/
      

      ---

      הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

      כותרת התגובה:
      תוכן התגובה:

      * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.
      

      • לפני 13 שנים ו-6 חודשים לא חייבת להחליט כאן ועכשו יכול להיות שהאסימון יפול בעוד שנה אנקה

        

        אנקה

        האמת? יש בספרו טעם של ...לא להחליט.
        משהו שלא נע לכאן או לשם. אולי זאת היתה כוונת הסופר?
        לכי תדעי.
        הציפור המכנית השמנה מחכה לי על מדף. דווקא הרבה אמרו
        שהוא ספר טוב.
        המיוחד אצל מורקמי שכמעט כל אחד שנשבה בקסם הסופר וספריו
        מוצא ספר אחר שלו כטוב.
        נדמה לי שהשם של הספר הוא על שם השיר יער נורווגי של החיפושיות.
        יש בזה משהו מהעולם המנוכר של המערב. בלי ספק.
        
        
        

        ---

        הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

        כותרת התגובה:
        תוכן התגובה:

        * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.
        

        • לפני 13 שנים ו-6 חודשים אהבתי את יער נורבגי אבל פחות מאשר את הציפור המכנית או קפקא על החוף. בלו-בלו

          

          בלו-בלו

          משהו בו קצת מלאכותי, כך שאי אפשר להשאב לתוכו ולשכוח את המציאות (שזה קריטריון שלי לספר מעולה)
          

          ---

          הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

          כותרת התגובה:
          תוכן התגובה:

          * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.
          

          • לפני 13 שנים ו-6 חודשים צודקת. כשקראתי את הספר הרגשתי כל הזמן מהצד רק משקיפה אנקה

            

            אנקה

            זה לא ממש סחף אותי או השפיע עליי עמוקות. גם לי זה קרטריון
            לספר טוב.
            

            ---

            הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

            כותרת התגובה:
            תוכן התגובה:

            * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.