פורומים » הוראת הספרות
מורים לספרות, תלמידים לספרות. מה נכון לעשות ומה לא, כיצד לגרום לתלמידים לבחור בספר מהמדף במקום בשלט הטלויזיה.
כתיבת הודעה חדשה בפורום הוראת הספרות
» נצפה 2643 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 14 שנים ו-10 חודשים על מערכת החינוך הפורמלית נעם
איני אדם שנוטה להקצין "שביל הזהב" דרך האמצע מנחים אותי שנים רבות. אך בנושא בתי הספר בכלליות , ישנם שונים אך הם לצערי מעטים ונדירים. מניסיוני מעל 35 שנה. אני מצטער לומר אך הדברים קשים . מרבית ילדינו הנכנסים למערכת החינוך הפורמלית בכתה א' עד יב' פשוט נאלצים ועושים זאת באין ברירה, מדובר ב-12 שנים מהמשמעותיות בחיי האדם. בתי הספר במקום שיהיו מקום שטוב ונעים להמצא בו, מהווים מקום שהפרט נאלץ לסיים.
לעניות דעתי מרבית המורים בית הספר מהווה עבורם "ברירת מחדל" זקוקים למשכורת, למקום עבודה אך היו שמחים לעבור אם רק היה ניתן להם. חבל שכך הם פני הדברים ובהחלט יש מקום לדון בכך ולהביע דעה.
הביטוי:"להספיק חומר" כמובן שמורה וכיתה נמדדים לא מעט על פי קריטריון זה הם אחד הגורמים למצב אותו תיארתי וללא ספק מוכר וידוע לכל מי שמקורב למערכת.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 14 שנים ו-9 חודשים נעם, האם היית מורה? יועץ חינוכי? מדריך? מרצה? אולי מנהל מוסד חינוכי? משהו במערכת החינוכית שבה מעורבים תלמידים? בוא תשמע משהו: ורדה פוקס
נעם, לידיעתך, כול מערכת חינוך באשר היא, יש לה תכונה עיקרית:
זוהי המערכת היחידה בעולם שבה הקליינטים לא מעוניינים בסחורה שנותנים (או מוכרים או מציעים) להם. יותר מזה: הם דוחים אותה ומפתחים אליה במשך הזמן אלרגיה ושנאה. כן, אני יודעת, תגיד כמו כולם: תלוי איך מציגים להם את הדברים, מי מציג את הדברים, וכו'.
כול מערכת גדולה לא יכולה להתייחס לפרטים ולבודדים שבתוכה. הייתי אומרת שאפילו היא מדכאת ו"עושה פרצופים" לפרטים שיוצאים בה דופן, וזה יכול להיות: תלמיד פיקח מידי, סקרן מידי, והפוך: טיפש ואדיש.
המערכת עובדת בגדול, על ממוצעים. (ראית פעם תלמיד ממוצע? אין דבר כזה).
כדי לתכנן ולחבר נושאי לימוד, מתבססים על צרכים, על החיים, על עובדות, אבל אף פעם לא על שינויים שקורים בזמן שמעבירים את הנושאים האלו.
אבל זה מצב לא טבעי, כי מה שפעם היה חשוב (כול תקופה יש לה משהו אחר חשוב) - היום זה כבר לא מעניין.
ומה קורה בענייני "חינוך"? (עד עכשיו דיברתי רק על תכנים ו'השכלה').
אתה יודע מה פירוש לשנות דפוסי התנהגות של אנשים? אתה יודע מה פירוש ליצור אדם חושב, סקרן, איכפתי, ובקיצור: משהו שאני לא יודעת איך להגדיר כ"אדם איכותי" או "מחונך" (בניגוד ל"משכיל", שאולי כן ניתן לגעת בהגדרה, וגם זה תלוי באיזו תקופה),
בקיצור:
קל להעביר ביקורת, אבל זה פשוט משימה בלתי אפשרית.
הרי תמיד נמצא פגמים, תקלות וחריקות, כי כול דבר, ברגע שהוא הופך לשגרה, ליום-יומי, חוטף כול הזמן קיטונות של כעסים מהורים כעוסים שאין להם זמן בכלל לצאצא, זה ששלחו ל"מוסד החינוכי" ורוצים להראות שאיכפת להם ממנו אז איך הם יביעו זאת? ב"התעניינות" וביקורת נון-סטופ על כול דבר שקורה עם ילדם בזמן שהם היו עסוקים...
בחיים לא תיצור מערכת חינוכית גדולה שתענה על מה שצריך.
הניסיון מדבר מגרוני.
אני פנסיונרית של משרד החינוך, מחנכת ויועצת חינוכית, תואר שני (A.M) בטיפול משפחתי ותואר שלישי בחינוך.
אוהבת ילדים אהבת נפש, רואה אותם היום הורים לילדים משל עצמם, וזוכרת את הטענות שהיו, ויהיו ואף פעם לא יגמרו של ההורים שלהם אז.
אבל - אם יקום מוסד חינוכי חדש (עכשיו קם משהו פרטי, ואיפה בתיה"ס הדימוקרטיים?), בהתחלה יהיה לו טעם וריח, והוא יעשה הכול כמו שצריך, כמעט, אבל...תן לשיגרה לנגוס בו ותבדוק את התלמדים שלו אחרי שהוא מתחיל לסחוב את המערכת, כעבור תקופת זמן...
אלה החיים ותמיד יהיה מי שידבר ויגיד כמוך.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 13 שנים ו-4 חודשים כגננת כיום- אני מסכימה לכל מילה ורוצה להוסיף- מיכל
החינוך לקריאה בא מהבית!
אותי אמא שלי לימדה לקרוא, כי היא היתה קוראת.
אין לי צל של ספק שילדי יקרו אף הם, כי זו התרבות שאנחיל להם.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה -
לפני 14 שנים ו-9 חודשים דעתי שונה מדעתך
ניתן לשנות, אפשר לשנות וחייבים לעשות זאת הדרך חייבת להיות שונה . לדוגמא שימי לב שחברים כותבים שבאקדמיה הכל משתנה . אין סיבה שכך לא יהיה גם בשלבי חינוך הקודמים. נכדי אוהבים את גני הילדים ושמחים ללכת, מעריצים את הגננות, אז מה קורה שמגיעים לכתה א' מתהפכים או שהמורים באים מפלנטה אחרת.
רמז דק: ברגע שנושאי הלימוד הופכיםל"חומר" שצריך להספיק וצריך להבחן עליו. ומי שלא מצליח -"זוכה" לקבל
חיזוקים שלילים מהמורים ומהמורים ומכל העולם.. באותו רגע המערכת הופכת למערכת גרועה והרסנית.
הסקנות אובדת ואת מקומה תופסת החובה, הסיוט בא לידי ביטוי בנזקים שהתלמידים גורמים למבנים.
בגרפיטי שהילדים כותבים על הקירות. בעצם בכל היחס שמשתנה במהלך השהות במערכת החינוך.
היה לי תלמיד שאמר בכנות , היום אני משרת על גבול עזה ומעדיף את השהיה שם על תקופת לימודי-אני מאמין לו ובטוח שמייצג רבים.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 14 שנים ו-9 חודשים אתם מדברים על ההתחלה, דברו על הגן, דברו על יסודי. דובה
קל יותר לעצב ילדים להתנהגות, המורה תופס איזו משמעות חייהם. אבל (וזה אבל מודגש) בגלל שינוי מהותי מאוד בגישת ההורים למוסדות חינוך, צבא, שיטור וכו' אין לתלמיד ל כך הרבה כבוד.
כשהייתי ביסודי מילה של מורה היתה זוכה לאימון מלא של ההורים, אם המורה היתה אומרת שאני מוציאה מהתיק בלונים פורחים או רוצחת קופים סידרתית הם היו מאמינים לה. (כל עוד המשפט "יש לה פונטציאל" יאמר בסוף).
היום התלמידים הם ליטל מעתוק. לא בגלל שהילדים לומדים אחד מהשני להיות ליצנים, פשוט בגלל שההורים מוציאים אותם לבית סםר עם הרגשה שאם התלמיד יפגע הם ילכו להרביץ למנהל.
תלמיד הולך לבית ספר ככה, פלא שהוא מתנהג ומחקה התנהגות בריונית, אם מלמדים אותו להקרין ביטחון ולא ידע?
בעבר חברה טובה שהיתה סייעת סיפרה לי משהו שדי זיעזע אותה:
היא נשארה בהפסקה בכיתה, התלמידים שאלו אותה אם יהיה בסדר לשחק והיא כמובן לא התנגדה.
תוך דקות הכיתה היתה מסודרת כך שהשולחנות והכיסאות יזוזו לצדדים ומרכז הכיתה ריק, מעגל וצעקות "יאללה מכות" של שני תלמידים, כשתלמידה עומדת ליד הדלת.
חברתי עוד לא הספיקה להבין אם הם הולכים מכות "על אמת" ומישהו עבר, התלמידה עשתה סימן ו-הופ, כולם בשיתוף פעולה עשו משחקי ידיים במעגל כאילו זה מה שעשו תמיד.
מדהים, רמת התיכנון וכישרון השיכנוע. ריגשי הם עשו לה עוד חודש שבועיים אחרי, בגלל שהפסיקה אותם.
אני חושבת שמוסדות החינוך הם לא בהכרח הבעיה, כי אני רואה כמה המורים מנסים, ברובם. ההורים צריכים לדעת שהילד שלהם מסוגל להרבה ולא צריך לגבות אותו בכל מחיר.
תלמידים אוטיסטים ובעלי קושי כן צריכי להיות בכיתה, זה התלמידים שצריכים לדעת מה היא סובלנות ולא לדרוש להעביר אותו לכיתת מחוננים.
ההורים עומדים המומים בכל פעם שישנו מקרה של שאיפת גז מזגנים וילד מת, או אונס קבוצתי שמתרחש חודשים אין מפריע.
הם לא שמו לב, הם ילדים כל כך טובים...
מסתבר שלא. תהיו חיוביים לשונה, לחריג, תתעניינו בשיעורי הבית של הילד, תרשמו ביומן שלכם את לוח המבחנים שלהם, תראו אם מי הוא מסתוב.
זה תמיד "אני לא אחראי על מה שקורה בחוץ", אבל הילדים האלו זה העתיד והעתיד שלנו כמו שהוא נראה... תשלימו אתם.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 14 שנים ו-9 חודשים דובה, נהניתי מכול מילה שכתבת. דבריך נכונים ואמיתים, בראבו!! הילדים מניפולטיביים וזה לא פשוט להתמודד איתם וההורים שלהם היום מאמינים להם ובגלוי - מול בנם התמים, והיחס למורה אחר כך ברור לגמרי. אם אמא אמרה אז המורה טועה. ורדה פוקס (ל"ת)
-
לפני 14 שנים ו-9 חודשים יש כאן מעגל סגור הילד עויין את בית הספר, המורה נאבק , מאבק זה "נגד" העויינות גוברת, ההורים מצטרפים, חייבים לצאת מזה. (ל"ת)
-
לפני 14 שנים ו-9 חודשים אני חושבת שהערכה יכולה להיות גם כסף, וגם כבוד דובה
ההורים היום מתעניינים ומתערבים בכל מסגרת בה נמצא ילדם ואנחנו שוכחים שצריך "לתת" אותם לפעמים.
הורה לא יכול להתקשר למנהלת כי הושיבו את הילד ליד תלמיד שהוא לא אוהב במקום לשבת עם חברו הטוב.
והמורה יכולה לומר שאותו הילד לא מצליח לקרוא מהלוח והתלמיד לידו שקדן, שהילד מתפרע בחברת תלמידים מסוימים, מה שלא יהיה - ההורה לא סומך על המורה ולא מודע למצב הכיתה.
כך גם בצבא לא הגגיוני שההורה יתקשר למפקד הבקו"ם ויפעיל את כל קשריו עם קצינים לא קשורים כדי לצעוק על מי שלדעתו נכשל בקליטת הפונטציאל שבילדו.
אני לא אומרת שהמורה תמיד צודק, ממש לא! אבל החיים לא צודקים! כילדה הייתי מאוד חלשה פיזית ואמא שלי דאגה לשים לי את אחותי כשומרת בגן, לשוחח עם הגננות ולדאוג שחלילה וחס לא יפגעו בי. אבל בלתי אפשרי לגשת לכל מי שיתקל בי אי פעם ולהחזיק אותי בבועה, בלי בכי, שברונות ל וכעס איך אוכל התפתח למצבי אמת?
הרבה מקרים לא צודקים יש בבתי הספר, אבל גם המון שיכלולים ליצירת קשר עם מורים והנהלה.
אם זה באר בית ספר בו ניתן לעקוב כל שבוע אחרי התנהלות הכיתה וחומר הלימוד וימי הורים, אספות הורים וכו'. יש מיילים, מחברות קשר ודרכים טובות יותר מלהגיע זועם לבית הספר ולהפוך למנהלת את הכיסא, לדרוש שיפטרו מורה ולהעביר את הילד למוסד שיתאים לו יותר.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 14 שנים ו-9 חודשים והנה דוגמה מהיום: דובה
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3990519,00.html
ילדים בני 14-15 חזרו הביתה שיכורים, ההורים שמו לב, וסגרו את הפיצוציה שמכרה להם אלכוהול מיד אחרי בית הספר.
עכשיו- חבורות של ילדים / נערים הם הרבה יותר איומים ומגובים אחד על השני מאדם יחיד עם מצפון שמגרד.
טוב שההורים מודעים למי מסתובב עם הילד להתקשר אליו, טוב שהם מכוונים למטרה הנכונה לפני שהילד שלהם מעצר והורס את חייו עם תיק שניה לפני שידקור מישהו כי הוא שתה קצת.
עכשיו נראה אם נמצא את התשובה- האם היה ניתן לחנך ילדים שלשתות זה לא נכון, בגילם, ולא מועיל?
אם הורה רופא, משרד החינוך או אפילו גוף של לוחמה באלימות ואלכוהול יעשה הרצאה על הנזק שאלכוהול גורם לכבד וכמה קשה להשיג השתלת כבד עם מצגת נכונה של אנשים שמספרים מנסיונם, אם יציגו את השתיינים באור של ליצנים מטופשים שגוזלים וצוחקים מהם ולא כדוגמנים מקועקעים עם דוגמנית מאחור רוכנים מעל אסלה זה יכול לשנו משהו.
ראיתי את הפליירים של האל-סם ומלחמה נגד אלכוהול... זה עושה בדיוק את היפך.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 14 שנים ו-9 חודשים "הילד שלי..." dindin
ישראלי מצוי, עושה משהו ורץ לספר לחבר'ה (מכירים?), גם אם מה שהוא עשה לא ממש מקובל, העיקר שהחבר'ה יחמיאו לו, והוא יקבל מהחבר'ה ח"ח.דובה, ההורים ה"מצליחים" חייבים להרשים ולהגיד "אני עשיתי..." " הילד שלי..." וכן מילת המפתח הכי מעצימה כמובן "אני..אני..אני..".
לצערנו הרב, הפכנו לחברה מתנשאת, שתרבות ה"מגיע לי.." נוגס בה מאז שנות השישים ועד היום,הורס בה כל חלקה טובה. מאז מלחמת ששת הימים, איבדנו את היחוד שבנו, דבר שבא לידי ביטוי בכל רובדי החברה, בעיקר החינוך, שהוא התשתית לכל חברה בריאה שבונה את עצמה.
כמעט בכל מקום שרגלי דורכת בו, אני רואה איך אנו הישראלים, מרגישים עליונות כלפי נותני שירות כאלה ואחרים, ואיך ההתנהגות שלנו כצרכנים וכנותני שירות היא מתנשאת כוחנית ולא נעימה. לא משנה באיזה צד של המתרס אנו נמצאים אם אנו נותני השירות ואם הצרכנים. אנו מחולקים לקבוצות, תתי קבוצות ותתי תתי קבוצות, קבוצות דת, עדה מגדר, נטייה מינית וכו'.
נותני שירות וצרכנים זו מילה קפיטליסטית מדי. אבל זו הדרך בה אנחנו מסתכלים כחברה בחברה אנחנו ו...ילדינו. כולנו בדרך זו או אחרת (לצערי הרב ..) מוצאים את עצמנו כ "ליטל מעתוק", כמנהל בית הספר שלה ואו המחנכת שלה.
ליטל מעתוק או סימפסון של האמריקאים.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
-
-
-
-
-
