פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 566 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 13 שנים ו-6 חודשים הסיפור שנתנו לי באמת או חובה 5 דקות לכתוב אותו ואל תצחקו עליי כי הוא גרוע מאוד Tess
רשרוש קל בין העלים מעיר אותי.
אה, נכון, אנחנו בקמפינג.
"בוקר טוב חמודה! איך ישנת?" אמא שלי שואלת בלחישה.
"גרוע מאוד. כל הלילה הייתה לי אבן ענקית באמצע הגב וסתיו התגלגלה עליי כל הלילה!" אני כועסת.
" היא בסך הכל בת חמש, אולי תפסיקי להקניט אותה?!" היא כועסת עליי.
"לא הקנטתי אותה אבל אם בא לך אני יכולה להתחיל..." אני צוחקת איתה אבל נראה לי שהיא לא הבינה את הבדיחה.
מהצד השני שלי ישנה רותם, החברה הכי טובה שלי, הבאנו אותה לקמפינג איתנו כי אמא ואבא שלה בחופשה לרגל יום הנישואים בצרפת.
"היי! איך ישנת?" היא שואלת בשמחה.
"בסדר, בערך." אני אומרת לה ומבחינה שביד שלה יש את התליון שהיא קיבלה מדור, החבר שלה.
"לא יכולת להתנתק ממנו ליום אחד?" אני שואלת אותה.
"לא. הוא בעלי לעתיד ואני לא אעזוב אותו לעולם." היא אומרת ואני מגחכת.
הרותם הזאת... תמיד יש לה מה להגיד על כל דבר.
***
אני מחכה לרותם מחוץ לשירותים הכימיים.
יש כאן ריח נורא, אבל אני חייבת להישאר ולשמור על הדלת של התא של רותם, אחרת...
מה בעצם יקרה אם אני אלך? מה רותם כבר תעשה לי? אין לה את הזכות ל...
לפני שאני מסיימת את המחשבה, רותם יוצאת מהתא הכימי שלה לבושה ב...
וואו!
רותם יצאה מהתא שלה, לבושה בסקיני ג'ינס הדוק וורוד, חולצת סטרפלס לבנה עם נקודות וורודות בהירות, מגפיים עם עקב בגובה 8 ס"מ לפחות וכמובן, כמה אופייני לרותם- צמיד כסף גדול ועגילי חישוק וורודים ואפילו ציפורניים מודבקות עם אבני חן קטנות.
"רותם!" אני מייללת.
"מה? החולצה לא מתאימה למגפיים?" היא שואלת בחשש.
***
ריב גדול בגלל הלבוש של רותם.
"רותמי, אנחנו הולכים לטפס על הרים." אמא שלי מנסה להסביר לה את תמונת המצב.
"אז לווותר על הציפורניים?" היא שואלת ומכווצת את גבותיה.
"אוח... רותם!" אני צועקת עליה.
"מה את רוצה ממני?! אמרת לי לקום, קמתי. אמרת לי להתלבש, התלבשתי. אני באתי לטיול המחורבן הזה רק בשבילך, מאיה! אבל את יודעת משהו? את בכלל לא שווה את הטרחה! יש המון חברות כמוך, כמו מטבעות בארנק שלי. אני יכולה לעבור על רשימת אנשי הקשר שלי ולמצוא יותר ממאה חברות חסרות תועלת, בדיוק כמוך!" היא מתפרצת עליי. מזל שההורים שלי כבר לא היו לידנו.
"רותם, להזכירך- הערתי אותך, אחרי יותר משעה וארבעים דקות הסכמת לקום והערתי אותך בעשר וחצי בבוקר! אמרתי לך להתלבש- התלבשת כאילו את יוצאת לדייט עם דור. באת לטיול הזה- לא בשבילי, בגלל שההורים שלך טסו לחו"ל ולא לקחו אותך איתם כי הם יודעים שאת ילדה וחברה זוועתית!" כאן אני עוצרת בשביל לנשום רגע והפרצוף של רותם נהיה אדום בטירוף.
"ואני חברה מעולה, וויתרתי בשבילך על דור." הייתה תקופה שאני ודור היינו ביחד ואז רותם רצתה אותו ואז... אל תשאלו. "כל הפעמים שהעלבת או פגעת או התנהגת כמו שאת מתנהגת עכשיו, התעלמתי מזה לגמרי ואלו היו הרבה פעמים. כשאח שלי מת, לא עשית כלום, לא ניחמת אותי, לא באת להלוויה, לא הבעת צער, ונחשי מה- לפני יומיים הייתה אזכרה של שלוש שנים בלעדיו ואת לא באת, כי היית בסרט עם דור!" אח שלי, זיו, מת בתאונת דרכים לפני שלוש שנים. "את הרגת את החתול שלי! גנבת לי המון דברים מהחדר ומהבית, כל שנה העתקת את התחפושת שלי מפורים שעבר, כשאהבתי שירים וזמרים מסוימים- צחקת עליי ואז אהבת אותם בעצמך וכדאי לך לא לשמוע עוד דברים שאת עושה, כי זה ייקח יותר מחודש." היא צורחת עליה והפרצוף שלי נהפך לאדום- בורדו.
"עכשיו אני מבינה מה עשיתי. אני מצטערת מכל הלב שלי, מאיה. חברות שוב?" היא שואלת בנימת פיוס.
"לא רותם, אני לא צריכה אותך, למעשה, אני חושבת שאני אתקשר לאדווה ואלך איתה לסרט מתישהו, או לקרן, או לחן, או לטלי, או לצליל, או לספיר, או לשירה, או לשי." אני מתחילה למנות את בנות כיתתנו. "או לנופר, או לפרח, או לאור, לו לזוהר, או ללי, או למור, או לים, או לשחר, או ללירי, או לליאור, או למעיין, או לפלג, או להדר, או למורן." אני מונה גם את בנות שכבתנו. "או לנועה, או לנטע ק., או לנטע ג., או לעלמה, או לשני או לרוני או לרעות, כי אני בטוחה שכולן חברות יותר טובות ממך." אני אומרת את השמונה מילים האחרונה בלחישה זועמת, מסתובבת ומפנה לה את גבי.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 13 שנים ו-6 חודשים זה הסיפור + ההמשך. Tess
-
לפני 13 שנים ו-6 חודשים אהבתי אהבתי אהבתי! הצבעוני האדום
-
לפני 13 שנים ו-6 חודשים תודה! Tess (ל"ת)
-
-
-
