פורומים » יהדות
גמרא, שולחן ערוך, אגלי טל, ראשונים ואחרונים וכל מה שביניהם.
כתיבת הודעה חדשה בפורום יהדות
» נצפה 5968 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 15 שנים ו-9 חודשים העצמה אישית ופרשת "תולדות" שקדנית
מה בפרשה?
רבקה יולדת את התאומים עשו ויעקב.
עשו הופך להיות "צייד, איש שדה" ואילו יעקב "איש תם יושב אוהלים". בהמשך: יצחק מבקש לברך את עשו לפני מותו. רבקה שומעת את הדברים ומורה ליעקב לבוא אל יצחק, להציג את עצמו כאילו הוא עשו ולקבל במקומו את הברכה.
מה אפשר ללמוד מזה היום?
"ויתרוצצו הבנים (עשו ויעקב) בקרבה". עשו מסמל את היצר הרע
, ויעקב מסמל את היצר הטוב
. שני הכוחות הללו מתרוצצים כל הזמן אצל כל אחד מאיתנו. כיצד אפשר לנצח את היצר הרע? תשובה: לפעמים פשוט צריך להשתמש בנשק שלו: בתחבולות ובעורמה.
היצר הרע ינסה תמיד "לצוד" אותנו, ואילו מנגד אנחנו זקוקים לכלי נשק מתוחכמים
נגד העצלנות, הספקות
, הפחדים 
ונגד כל אותם אמצעים ודרכים שבהם משתמש "עשו" כנגדנו.
רבקה יודעת כי אם יעקב יישאר "איש תם יושב אוהלים", הוא יפסיד לעשו, ולכן היא מחייבת אותו לנקוט יוזמה ותחבולה. נראה כי יעקב נוקט מעשה לא מוסרי אלא שנשמת יעקב היא גלגול נשמת אדם הראשון. רבקה היא גלגול של חוה, ואילו עשו היה גלגול של הנחש.
בעבר הנחש רימה את חוה, ואילו עכשיו רבקה מתקנת ומרמה את עשו. הנחש מנע מאדם הראשון את כל הברכות, ועתה בא יעקב להחזירן. רבקה מבינה כי "בתחבולות תעשה לך מלחמה", וכדי לנצח בקרב יש להילחם וליזום מהלכים אקטיביים. השבוע אנו מקבלים את הכוח כדי להילחם בְּעורמה ובְחוכמה ולנצח את השליליות ואת היצר הרע שלנו.
אחד "הטריקים", לדוגמה, הוא "טריק העמדת הפנים": "מתוך שלא יבוא לשמה – בא לשמה", או בשפה האנגלית: "first fake it and then make it", כלומר לפעמים כדי להשריש התנהגות חדשה מסוימת עלינו לזייף ולהעמיד פנים. אם למשל קשה לנו לתת מחמאות, כדאי לנו "לרמות" ולהחמיא גם שאנו לא ממש מתכוונים לכך, משום שאם נעשה זאת הרבה פעמים, בסופו של דבר נצליח להטמיע את התנהגותנו החדשה ולהפוך אותה לחלק קבוע מהאופי שלנו. יש כמובן "טריקים" נוספים כדי להתגבר על עצלנות, על קיבעון מחשבתי, על פחדים שונים וכדומה. טריקים ותחבולות אלו יאפשרו לנו לצאת מן "האוהל" ומתבניות החשיבה האוטומטיות ולנצח במלחמת "עשו - יעקב" הפנימית שלנו.
( מתוך " האיש שהצליח לשנות את הסרט" /רפאל כהן)
שבת שלום
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 15 שנים ו-9 חודשים איפכא מסתברא נדב
על שום מה נמשל עשו ליצר הרע, ויעקב - ליצר הטוב? האם נשפטו בכך על מעשיהם?
עוד מעט נענה, אבל ראשון - ראשון, ואחרון - אחרון:
עשו היה ציד וחקלאי. להזכירכם שבימי קדם, היכולת להביא אוכל היתה ראשונה במעלה. ילדים נחשבו בוגרים כאשר צדו לראשונה בעצמם. הקיום השבטי היה תלוי באלה שהיו מוכשרים להשיג מזון, שהיו עשויים ללא חת בצייד. מן הבחינה הזו - עשו היה עשוי ללא רבב, גאוות כל משפחה.
ויעקב - תם יושב אוהלים. מה עשה למען עצמו ומשפחתו? כלום. אפילו לא גידל ערוגת צנוניות. אפילו לא נכתב עליו שעבד את אלוהים למען תבורך המשפחה. פשוט כלום. בטלן.
כלומר, כל קיומה של המשפחה היה תלוי בעשו שהביא אוכל לאוהליהם. יעקב כנראה היה בשלן לא רע, אבל ממה בישל? כנראה מהשלל שהביא עשו. והאחרון לא מחה, לא התלונן. לא נסה לשנות את המאזן הזה. רק נשא בעול.
לכל אורך הסיפור לא יוחס לעשו מעשה רע!
ויעקב? ישב בטל באוהל עד שחזר עשו העייף מהשדה, ומה ביקש? לאכול מהתבשיל שהכין אחיו הצעיר. ומה דרש יעקב בתמורה? את הבכורה. לא פחות ולא יותר. "לא תמכור לי את בכורתך - לא תקבל אוכל". מה הקשר? אין קשר. אבל מאחר שיעקב לא עשה כלום שיקנה לו מעמד בזכות - בחר ללחוץ על עשו בחולשתו, כדי לקנות כבוד חסר משמעות. אפיו עשו הבין ("ויבז עשו את הבכורה") שאין למכירה הזו משמעות, כי הוא נולד בכור - ושום טקס עלוב לא ישנה את סטטוס הבנים במשפחה. עשו לא חשב שזה שווה ויכוח. הוא היה עייף ורעב מדי, כי עבד לפרנס את משפחתו במקום אב זקן וחולה.
פאוזה. פלאש בק. רבקה בהריון.
כאשר נודע לרבקה שהיא נושאת תאומים ברחמה, הלכה לברר מה טיבם. אתם מבינים? היא קבעה דעה קדומה לגבי ילדיה עוד בטרם נולדו. האם לזו יקרא אם רחומה, לזו שמעדיפה את האחד על האחר בטרם דבק בהם רבב?
ברור, אם כך, מדוע נאמר על יצחק שאהב את עשו. משום שזה כיבד אותו בזיקנתו ובחוליו, בכך שפירנס את המשפחה. עשו כיבד את אביו! ואיפה היה יעקב כל אותה עת? באוהל. יושב. נאדא.
פאוזה.
כאן בא מעשה הנבלה היהיר השני של יעקב: הוא התחפש לאחיו כדי לרמות את אביו הישיש. ולא מן הצייד הביא יעקב לאביו בעבור הברכה, אלא שחט מן הצאן שהיה בביתם. ברכוש המשפחה גזל את ברכת אביו!
ואימו היא זו שסייעה בידו לרמות את האב והאח. היא זו שלימדה אותו שאפשר להשיג כבוד בלי לנקוף אצבע, אלא במירמה ובתככים. אפילו נגד בעלה יצאה. אמא ואשת-איש לתפארת. כאשר גילה עשו את דבר הנבלה, נשבר בו ליבו. לא רק זאת, אלא אביו אוהבו סרב לחזור בו מטעותו, ובסערת ליבו איים להרוג את אחיו הבוגדני. איך אתם הייתם מרגישים במקומו?
זמן רב אחר כך, ביקש יעקב לשוב ממסתורו אצל דודו בחרן, ובא לבקש מחילה מאחיו, ולקנות את סליחתו במנחה, מעשה עשירים. ומי רץ לבכות על צואר אחיו? עשו רץ אל יעקב, חסר כל טינה כלפיו. בתחילה אף סרב לקבל את מנחת הסליחה. כן. עשו היה איש צנוע. יעקב, כרגיל, קונה את מה שאדם צריך להשיג בזכות.
האם זה אדם רע? האם זה יצר רע?
לו היו נשפטים השניים לפי ייצרם, מן הסתם היו דמויותיהם נהפכות. לא מצאתי כל תימוכין לספקולציה שלפיה התגלגלו רוחות גיבורי סיפור גן עדן לסיפור עשו ויעקב. אין זו כי אם מניפולציה להצדיק את מעשיו הרעים של יעקב לטובת הזמנים הבאים. אולם אם התגלגלו כאן רוחות, הרי רוח הנחש התגלגלה דווקא אל גופה של רבקה המסיתה והמדיחה.
אפילוג:
את השכלתי האקדמית רכשתי באוניברסיטת בר-אילן. ללימודי תואר ראשון חוייבתי בקורסים מחטיבת יהדות (נהניתי מכל רגע) ואת קורס "סיפורי המקרא" זכיתי לשמוע מפיה של מרצה חרדית לתפארת, אשר אי אפשר היה לחשוד בה שהיא מפקפקת בנכונתו ההיסטורית של ספר בראשית. אולם ברוחב אופקיה, הראתה כיצד אפשר לשמור על אמונה, ויחד עם זאת - לקרוא את הסיפורים בנימה ביקורתית, לא מתוך כפירה.
אם כן, מדוע אנחנו מייחסים לעשו את היצר הרע, וליעקב - את היצר הטוב, בשעה שהסיפור מציב עובדות שונות לגמרי? היתכן שאיננו אלא שבויים בסוגשל "תוכנית לימודים" מגמתית?
צאו וחשבו.
עד כאן.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 15 שנים ו-9 חודשים יעקב ועשו יוֹסֵף
נדב, כתבת יפה, אבל הרשה לי לחלוק על פרשנותך.
לדעתי זו קריאה שמתייחסת לטקסט באופן חיצוני, כלומר לא מנסה לקרוא בין השורות, לא מדקדקת במילים ובמשמעויותיהם. אני אנסה להצביע על כמה נקודות.
אתמקד בסיפור מכירת הבכורה. עשו חוזר מן השדה. הכתוב מדגיש את מצבו של עשו שתי פעמים. פעם אחת בתיאור המסגרת 'ויבוא עשו מן השדה והוא עיף', ופעם שניה בדברי עשיו עצמו 'הלעיטני נא מן האדום האדום הזה כי עיף אנכי'.
כאשר בודקים בתנך את הקונוטציה של המילה עיף מגלים שלא פעם היא נמצאת בהקשר של עייפות נפשית, עייפות מאידיאל, עייפות מעבודת אלוהים. כלומר עייפות במובן השלילי של המילה. לדוגמא (דברים כה,יח) 'ואתה עיף ויגע ולא ירא אלוהים'.
דבר נוסף 'הלעיטני' עשו מבקש שילעיטו אותו, לא לחינם יש כאן שימוש במילה בהמית שכזו, שלא מוזכרת בשום מקום אחר בתנ"ך. עשו הגיע לשפל. 'מן האדום האדום הזה' אין אפילו שם לאוכל, אין עדינות, אין אסתטיקה. התבוננות רגישה לא תתקשה לזהות כאן דם, אלימות.
העייפות הזו והבהמיות הזו, היא לא במקרה, ולא לחינם יעקב מבקש לקנות את הבכורה בסיטואציה הזו. כנראה שיעקב מזהה את הייאוש של עשיו, את המאיסה בחיים, את המאיסה בטוב, ולכן הוא מבקש לקנות את הבכורה שמשמעותה בדיוק ההיפך, משמעותה, עבודת אלוהים. והטקסט מוכיח, עשו לא מזדעזע מהבקשה, לא מתרעם על יעקב, הבכורה לא שווה בשבילו אפילו נזיד עדשים, הייאוש שלו מהחיים הוא מוחלט 'הנה אנכי הולך למות ולמה זה לי בכורה'. אדם כזה, כך עולה מבין השורות, לא ראוי לשאת את הבכורה.
(אפשר שעשו הקדים את ניטשה בכמה אלפי שנים. עשו אומר "הנה 'אנכי' הולך למות' אנכי כמובן מיד מתקשר עם 'אנכי ה' אלוקיך' של עשרת הדיברות. אם כן עשו אומר 'אנכי' - אלוהים, הולך למות, אלוהים מת, לכן ולמה זה לי בכורה, אבל זה במאמר מוסגר).
סיום המפגש הזה בין יעקב ועשו מספר את התנהגות עשו כך: 'ויאכל וישת ויקם וילך ויבז עשיו את הבכורה', יש כאן חמשה פעלים רצופים שזה דבר נדיר מאוד בתנ"ך, האומרים דורשני. עשיו אוכל ושותה, קם מהארוחה הולך קצת נרגע, מתאושש מהרעב, ואז מגיע הפועל האחרון 'ויבז'. את עשו הבכורה בכלל לא מעניינת, גם אחרי שהוא נרגע הוא לא מתחרט, הוא חוזר לשדה, עשיו הוא לא איש רוח, עשיו נטוע בעולם הזה, כאן ועכשיו וכמה שיותר מהר.
אפשר להשחיר את פניו של יעקב, זה קל, אבל התנ"ך בוחר ביעקב. צריך ראיה קצת יותר מורכבת מהסיפור הפשוט. יעקב הוא דמות מורכבת מאוד לא כמו אברהם ויצחק. אפשר שלראשונה בתנ"ך אנו נפגשים עם דמות מורכבת שכזו, יעקב הוא איש הרוח שנאלץ להתמודד עם הסיבוכים של העולם הזה. ואכן זה לא קל. התנ"ך בוחר בו, אלוהים בוחר בו, כנראה לא לשוא. התנ"ך לא מגלה סלחנות גם עם הדמויות הגדולות ביותר. אם יעקב היה נכשל הוא היה יוצא מהסיפור, אבל ההיפך קורה, הסיפור עם עשיו מסתיים כאן, לפחות מהבחינה של הבחירה. מכאן ואילך התנ"ך עובר ומתמקד ביעקב בבניו ובבני בניו, עם ישראל.
מי שמתבונן רואה שבכל ספר בראשית יש בירור במשפחה מי ימשיך את הדרך, מי ישא את הבשורה. זה מתחיל בקין והבל, ממשיך בילדיו נח, אח"כ יצחק וישמעאל, יעקב ועשיו. ולבסוף רק בבני יעקב רואים לראשונה משפחה שכל ילדיה נבחרים להיות ממשיכי הדרך (אם כי בהתחלה האחים חשבו שיוסף הוא זה שלא ימשיך, אבל זה לא שייך כרגע).
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 15 שנים ו-9 חודשים הבהרה נדב
אני עייף מדי (במובן של עייפות...) מכדי להתחיל להתפלמס כרגע בסוגיה מעניינת לכשעצמה.
אבל עלי להעיר:
לא בכדי כתבתי בכותרת "איפכא מסתברא", שזו אך דרך אחרת לקרוא את הכתוב כפשוטו, שלא כמסורת המקובלת. מה שמכונה "קריאה ביקורתית" שאותה ייחסתי למרצה מתקופת לימודיי. לא טענתי בהכרח שזו פרשנות שלי. אחרי הכל, יש הרבה מאד סיפורי בגידות, רמאות ורצח בתנ"ך, ולעיתים אנחנו נוטים להמעיט מכיעורן של דמויות תנ"כיות ומעשיהן, מתוך היצמדות לתפיסות מסורתיות.
אני טוען שאפשר להבין מהעובדות ששני האחים לא היו לבן ושחור, רע וטוב מוחלטים, רק משום שבמסרות שלנו אנחנו "צריכים" את יעקב כטוב ואת עשו כרע.
דווקא לטעון למשמעויות המילה "עייף" ולהשליך על משמעות מילה ממקום אחר (שזה בסדר גמור!) זוהי פרשנות.
יהיה מעניין להמשיך בפעם אחרת.
לילה טוב.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 15 שנים ו-9 חודשים נדב, יוֹסֵף
אינני מתיימר לומר שפרשנותי היא הפרשנות הבלעדית. ניסיתי להראות את כוונת הטקטס, מתוך הטקטס עצמו. המילה עייף היא רק דוגמא לשימת לב למילים ולמושגים שמופיעים בטקטס, הרעיון מובן גם בלא זה.
אני מסכים שלצייר עולם של שחור ולבן רע וטוב, הוא לא נכון ולא חכם. גם אני מנסה לומר, שיעקב הוא דמות מורכבת, מתמודדת, לפעמים בדרך של 'עם עקש תתפתל' (תהילים יח) ולפעמים בדרכים אחרות.
גם אני כבר עיף :)
לילה טוב.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 15 שנים ו-9 חודשים דמותם של יעקב ועשו - האמנם ככוונת הטקסט? נדב
יוסף היקר.
בטורו השבועי במוסף התרבות והספרות של "הארץ", נדרש הרב ד"ר בנימין לאו (אחיינו של הרב ישראל מאיר לאו וממשיכי מורשתו של הרש"ר הירש) לסוגיית הריונה של רבקה ולידת עשו ויעקב. הרב לאו איננו מתכחש לכך שדרשתו מערערת על האידיליה המשתקפת מסיפור ההריון, ומתוך כך, להבנתי, על דמותו של יעקב. הרשה לי לצטט (הארץ, המוסף לתרבות וספרות, יום שישי ג' בכסלו תש"ע, 20 בנובמבר 2009, עמ' 3, פרשת השבוע - תולדות):
"כדי להתבונן בתמונה זו, צריך להעמיד לצידה תמונות נוספות מחיי דמויות מן המקרא שחוו את העקרות. המוכרות והמפורסמות שבהם הן שרה, רחל וחנה ... תמיד האיש מגיב לפעולתה של האשה, לפעמים בהבנה, לפעמים בהשתדלות ולפעמים בניכור. אברהם שומע לקולה של שרה ומביא את הגר למעמד של אדונית בבית גבירתה ... יעקב עונה לרחל בחוסר הבנה מוחלט: 'התחת אלוהים אנכי' (ועל כך ננזף קשות על ידי המדרש: 'כך עונים למועקות?'), אלקנה מנסה לנחם את חנה במילים: 'הלא אנכי טוב לך משבעה בנים'. רק בפרשתנו הכל מתהפך..." עד כאן ציטוט קטעים מדברי הרב לאו.
הלכתי ובדקתי מה דרשו חז"ל על יחסו זה של יעקב אל רחל, אבל לפני כן, במחילה מכבוד הרב המלומד, אעמיד על דיוקו את הציטוט מדברי חז"ל: 'כך עונים את המעיקות?' (ב"ר, ע"א, ז')
וממשיך המדרש:"...ויאמר התחת אלוקים אנכי אשר מנע ממך פרי בטן? ממך מנע, ממני - לא מנע. אמרה לו כך עשה אביך לאמך, לא חגר מתניו כנגדה? אמר לה אבי לא היה לו בנים אבל אני יש לי בנים. אמרה לו וזקנך לא היה לו בנים? וחגר מתניו כנגד שרה."
עניינית, משתמע מטענת המדרש שיעקב התנכר לאומללותה של אישתו, משום שלו כבר היו צאצאים, והלא מאחותה, לאה (ממך מנע, ממני - לא מנע. ובקיצור: זבש"ך). בניגוד מוחלט לתגובתו החומלת של אלקנה בעל חנה (אשר גם לו כבר היו בנים, מפנינה) מתנער יעקב מעקרותה של אישתו, משום שהוא עצמו לא חש חסר ואומלל כמוה.
הנה, מזה דורות, אין רבנים מלומדים מנקים את יעקב מחומרת מעשה ניכור יהיר כלפי הקרובים לו ביותר. ומי שם אותנו לעשות זאת תחתיהם?
בתוך בכך מניתי ארבעה מעשים אנוכיים של יעקב, הנמנע מלשאת באחריות: קניית הבכורה בנזיד עדשים תוך ניצול חולשת אחיו; גניבת הברכה בהונאה ובהסתה; קניית מחילה מהאח רק למען יוכל לשוב מן הגלות בחרן; התנערות מאישתו.
לעומת זאת, כמו שכבר טענתי, לא מצאתי בהתנהגותו של עשו, כפי שמסופרת בפרשת תולדות, מעשה אנוכי או רע כלפי הזולת. טענתם של אחרים שמחשבתו "יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי" (בראשית, כ"ז, מ"א) מהווה תכנון רצח בכוונה תחילה - הינה טענה חסרת שחר. ראשית, משום שייחוס תכנון רצח להרהור או איום מילוליים - לא יהיה קביל בכל בית דין, בין אם כמחשבה ובין אם כאיום (ולמותר לציין שאף המקרא והמדרש לא שפטו את עשו לחומרה על כך). שנית, במישור הערכי, עשו היה אדם ככל האדם, והרי אנו עצמינו נוטים להקצין ביטויים כאשר רגשותינו מתעצמים. האם זה אומר שהמילה המפורשת משקפת כוונת-מכוון מעשית, אחת לאחת? מן הסתם, בהיותי ילד, אמרתי לאחי דברים כמו "אני אהרוג אותך כשאבא לא יהיה כאן". האם באמת התכוונתי להרגו? האם לא היה זה ביטוי לתיסכול, חוסר אונים ורצון להיפרע?
נראה שעשו, תחת משא היחיד בפרנסת המשפחה ומתוך תיסכול, נוטה כאחד האדם להקצין את תיאורי רגשותיו. וזה מתייחס גם ל"הלעיטני נא מן האדום האדום הזה". אתה טוען שזה משקף אופי בהמי. כמה פעמים אנחנו נוטים לתאר את רעבוננו כי-רב במילים כמו "לטרוף", "לזלול פיל", "רעב כמו זאב". האם ביטויים כאלה עושים את אומרם לחיה רעה? מובן שלא, כי הרי אלה מטפורות ותו לא.
וכמה פעמים, ברעבוננו כי-רב, אנינות הטעם והבררנות מסולקות הצידה, כי אוכלים "כל מה שיש" ולא חשוב איך קוראים לזה ו"מה יש בפנים"? והאם אין מי שנוהג התייחס למאכלים לפי צבעם? (מרק עגבניות הוא "מרק אדום" ומרק עוף הוא "מרק צהוב", ואחותי נוהגת עד יום לקרוא לתבשיל תרד "הירוק הזה"...)
מדוע, אם כך, לפרש בסלחנות יתרה מעשים מפורשים של יעקב, שהמקרא והמדרש לא מתנערים מחומרתם, ומאידך גיסא, לתת פרשנות מחמירה למחשבות או איומים (מחשבות, לא מעשים מפורשים!) של עשו? האם באמת התכוונן הטקסט המקראי להצדיק את יעקב ולהרשיע את עשו? ואולי לא? אולי דווקא המקרא נוהג בשניהם בהגינות, וטענת היצר הרע והיצר הטוב היא פרשנות סובייקטיבית אשר מטה את כוונת הטקסט?
אתה אומר, משום שהתנ"ך בחר ביעקב. במילים אחרות, להבנתי, משום שאנו נחשבים מזרעו של יעקב, הרי בני ישראל אנחנו, ולכן נשאף לסלוח ולנקות את יעקב ממעשיו, ולכל הפחות להצדיקם. כי אם אנוכי הוא יעקב אבינו - מה זה אומר עלינו? אין זה אלא מעשה אנוש, להצדיק את מי שניצב בצד שלנו ולהרשיע את הזולת.
פרשנות, כל פרשנות, איננה אמת מוחלטת, אלא היא מושפעת מעמדה, השקפה, שיוך חברתי וכו'. כשמה כן היא - פרשנות, ותו לא.
יוסף יקירי,
תגובתי הראשונה להודעתה של שקדנית יוצאת חוצץ נגד התיאוריה של רפאל כהן, אשר פרשנותו הגורסת גלגול נשמות בין סיפורי התנ"ך כדי להצדיק מעשים שאפילו חז"ל לא הצדיקו - פרשנות זו, לעניות ידיעותיי, לא מבוססת על המקרא או על המדרש, ולדעתי, אין לה בסיס גם בקבלה.
ובאמצעות ייחוס משמעויות אפשריות למילים מסויימות, אתה טוען להבנתך את "כוונת הטקסט" . כלומר, אתה טוען להבנה וידיעה של האמת המוחלטת, ומתוך כך, אתה טוען כנגדי שהקריאה שלי היא שטחית, לא עניינית. צר לי לומר, שבגישה כזו יש ממידת היהירות.
מותר ואפשר לערער על תפיסות מסורתיות, מבלי לערער על התמונה בכללותה, אך יש לראות אותה על רקע הקשרים רלבנטיים. כי תובנות מסורתיות אינן אמת שלימה אחת, כפי שמוכיחים דברי חכמים ומלומדים מאיתנו. על כן נולד המושג "פרשנות". ואכן, כפי שמעלה הודעתה של שקדנית, יש מה שנקרא "פרשנות מעצימה".
אני מתייחס לדברים ולטענות שאתה מעלה, מתוך כבוד להשקפתך והערכה לידיעותיך, שאחרת לא הייתי טורח. משום כך הארכתי בדבריי, וסלח לי על כך, אם הטרחתי אותך לקרוא עד תום.
נ.ב.
האם לא יעקב הוא זה שביזה את הבכורה בכך שנהג בה כבמרכולת, וקבע לה מחיר שוק מבזה?
נ.ב נוסף
יהודה, שמשמו נגזר שם עמנו, היה בכלל בנה של לאה.
שבוע טוב לכולם!
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 15 שנים ו-9 חודשים דווקא תום
בעקבות הדיון שלך ושל יוסף,החלטתי לקרוא את הקטע הרלוונטי בספר בראשית (רש"י +הפרשנות האישית שלי).
טרם התעמקתי מספיק בטקסט ולכן אין לי עניין להביע דעה,אך דבר אחד צורם לי מאוד:
'הנוהג' הדתי,כביכול,כפי שאתה אומר, הגורס כי יעקב אבינו הוא צודק/נכון/איך שתבחר הוא היינו הך ל'יעקב הרע' (ללא כל ספק)-דעה חד משמעית.
החוכמה היא,כדברי יוסף,לגלות ביעקב דמות שהיא מורכבת.
אצלי באופן אישי,הקונפילקטים האישיים והאנושיות של יעקב גרמו לסימפטיה גדולה (ובכלל בשבת התאהבתי לתומי בהמלט,נסיך דנמרק,מתוסבך לא קטן:).
כמו כן,אם יעקב הוא,כשמו כן הוא-יעקב אבינו,ישראל -והכול ממילותיו של יוסף-התנ"ך בחר בו,וכנראה שזה לא סתם.
*
האם תפרש שיר מעבר לצורתו החיצונית?
האם כשהולדן הנצחי שאל לאן הברווזים עפים חשבת שהוא חובב זאולוגיה מושבע?
בעיני יש הרבה מעבר לטקסט היבש.
***
פרשנות היא דבר נפלא ומעורר,ללא ספק,אבל רק כשהיא תבונית.
פרשנות 'הדווקא' (ולא רק שלך...אלא כטרנד חברתי שלם הנוגע לכל) לא מוצאת חן בעיני.אוקיי,נגיד ויעקב 'טועה',תיאוריה ליגיטמית ו...? מה אנחנו מסיקים מהעניין.
התנ"ך,לראות עיני, מ ח נ ך! אם פרשנותינו לא מביאה לנו דבר טוב כנראה שהיא לא רלוונטית.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה -
לפני 15 שנים ו-9 חודשים יעקב אבינו יוֹסֵף
נדב היקר,
ראשית, אני מוצא לנכון להבהיר. לא טענתי בשום שלב שדברי הם הפרשנות הבלעדית, ואף כתבתי כך מפורשות בהודעתי הקודמת, להיפך, אני מחפש רעיונות ובוודאי לא חושש לשמוע דברים חדשים. כמו כן לא טענתי שדבריך שטחיים ולא ענייניים, חלילה. להיפך אמרתי שכתבת יפה, אלא שלדעתי בדבריך לא היה את מימד הדיוק בטקסט, אלא מימד של פיתוח סיפור כללי בלי להיצמד לטקסט. אם זיהית בדברי יהירות, צר לי, זו ממש לא כוונתי, אני שמח לדיונים מעמיקים ומשתדל להיות ענייני, אם הרגשת שיש כאן משהו אישי אני ממש מתנצל.
רמזתי בדברי, ועכשיו אני אומר מפורשות, שניסיתי להתייחס לדמותו של יעקב כדמות מורכבת. דוקא פרשנותך שכביכול יוצאת כנגד הפרשנות המסורתית לוקה, לדעתי, בחד ממדיות. אם, לדבריך, הפרשנות הקלאסית מצדיקה את יעקב בכל מחיר (מה שלא נכון), הרי שפרשנותך עושה בדיוק ההיפך, ועל זה טענתי שזה קל להשחיר את דמותו של יעקב, אבל חוטא למגמת התנ"ך.
לגופם של דברים. מטענותיך אני מתרשם, ותקן אותי אם אני טועה, שאינך 'לוקח' ברצינות את המילים המבוררות של התנ"ך. האם באמת אתה סבור שהתנ"ך היה מטריח אותנו וכותב שעשיו קרא לאוכל 'האדום האדום הזה' כדרך שילדים מתייחסים לאוכל. ועוד להדגיש לנו 'על כן קרא שמו אדום', עד כדי כך, אומה שלמה נקראת על שם איזו גחמה ילדותית?! או להשתמש במילה יחידאית ותמוהה 'הלעיטני', ולצפות שנתייחס אליה בשיווין נפש. אם כך אתה סבור, אז אכן בזה אני חולק עליך. אם התנ"ך משמיע לנו שעשו תכנן לרצוח את יעקב, ורבקה מתייחסת לאיום במלוא הרצינות, אז כנראה שיש בזה משהו. אגב, הם בכלל לא היו ילדים בשלב הזה, על פי חישוב פשוט מהפסוקים למדו חז"ל שיעקב ועשו היו בני 63 בשעת הברכות. לדעתי התנ"ך בורר את מילותיו בקפידה, ומצפה שהקורא הרגיש ישים את לבו למילים, לניואנסים ולקריאה מבין השורות. בודאי שאין פרשנות אחת. שבעים פנים לתורה. כל דור, וכל אדם נפגש עם הטקסט ולומד ממנו על עצמו. אבל יש מסגרת שבתוכה ומתוכה הלימוד נעשה.
לשאר טענותיך, הוא אשר אמרתי יעקב הוא איש מורכב, הוא איש הרוח שנפגש עם העולם הזה וסיבוכיו. בודאי חייו לא היו קלים, ואף חז"ל לא ניסו לייפות ולהצדיק באופן אוטומטי את מעשיו. כפי שהבאת מהמדרש שמבקר את יעקב על יחסו לרחל.
ישנו מדרש המבקר את יעקב על כך שהפלה לטובה את בנו יוסף משאר הבנים: "לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים, שבשביל משקל שני סלעים מילת (=צמר משובח) שנתן יעקב ליוסף יותר משאר בניו - נתקנאו בו אחיו, ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים" (בבלי שבת י,ב).
יש מדרש שתולה את הצרה שקרתה לדינה בכך שיעקב מנע מעשו להתחתן עם דינה: "כיון שבאו המלאכים ואמרו לו 'באנו אל אחיך אל עשו' (בראשית לב ז), נטל יעקב דינה ונתנה בתיבה, שלא יראה אותה עשו ויטול אותה לאשה, א"ל הקב"ה חסכתה אותה ממנו חייך לאדם ערל היא מתוקנת" (תנחומא וישלח יט). הנה, גם הפרשנות הקלאסית לא מצדיקה באופן גורף אף דמות תנכית.
על לקיחת הברכות מעשו, על אף שעשה מה שעשה במצוות אימו, ועל אף שזו הייתה הדרך הטובה ביותר במצב הנתון, אני חושב שיעקב אכן נענש. הכתוב בדרכו העדינה רומז לנו את זה. כאשר יוסף נמכר על ידי האחים, הם באים ליעקב עם כתנת טבולה בדם של... עזים, נכון מזכיר לנו את העיזים שיעקב הביא ליצחק במרמה. אבל זה מהלך אחר, ששוב נובע מדיוק במילים, שלדעתי, התנ"ך בורר בקפידה.
אין הצדקה גורפת למעשי יעקב, אבל, וכאן האבל הגדול, הפרשנות היא בחירה של הקורא, אך מרגע שהוא בוחר לפרש טקטס, הוא חייב להיות נאמן לטקסט ככל האפשר. אם האדם מתייחס ברצינות לתנ"ך ומנסה ללמוד את התנ"ך, אז הוא חייב להתייחס לפרשנות שהתנ"ך עצמו עושה, או לפחות לנסות למצוא אותה. אם התנ"ך בסופו של דבר בוחר ביעקב, אז כנראה שהוא חושב שיעקב הוא הראוי ביותר, הוא הצודק ביותר, ובתנ"ך יש בהחלט צודק. אפשר לומר דברים אחרים, אבל אז זה כבר לא יהיה תנ"ך זה יהיה משהו אחר. מדבריך יוצא שהתנ"ך אומר כך: נכון, יעקב הוא דמות שלילית אבל אני בכל זאת בוחר בו. וזה הרי בניגוד לכל רוח התנ"ך, שהמשוואה התנכית היא שצודק שווה טוב ומוסרי והוא הנבחר.
גם אני מתלבט קשות בהבנת מעשיו של יעקב ובמשמעויות הרלוונטיות לחיינו כאן ועכשיו, אבל כנראה שנקודת המוצא שלנו שונות. יעקב הוא דמות מורכבת מתמודדת נאבקת כל ימיה ולכן גם מסמלת אותנו, בניו. ואנו נקראים על שמו – ישראל.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 15 שנים ו-9 חודשים משהו שנזכרתי בו תוך כדי קריאת הדיון. ההקשר קצת מוזר אבל בכל זאת... dushka
לפני מספר שנים, הייתי ביום עיון על שיטות טיפול והתמודדות עם לקויי קשב וריכוז.
ליקויי קשב (ADHD ו ADD) זוכים לקשת פרשנויות מגוונת- מהכחשה של קיומו האמיתי של ליקוי ותליית האשם בתרבות המואצת ובהעדר חינוך לגבולות ועד לגלוריפיקציה של לקויי הקשב ותיאורם כבעלי סגולות מיוחדות, כשבין שני הקצוות שהזכרתי (שאגב, מהכרות קרובה עם הנושא, נראים לי כחוטאים לאמת) ישנן תיאוריות ודרכי טיפול מגוונות, חלקן שונות ומשונות.
אחת התיאוריות, עליה שמעתי ביום העיון הנ"ל (והיא אכן קיימת. בדקתי עכשיו ברשת כדי לוודא שזכרוני המעונה לא מטעני) היא תאוריה של טום הרטמן הנקראת: Hunters in a farmers' world.
התאוריה גורסת שבעבר התחלקו האנשים ל'ציידים' ו'חוואים' לפי צרכי האנושות וכשהחקלאות התפתחה, ומאוחר יותר הגיעה המהפכה הטכנולוגית, כישוריהם של הציידים הפכו לנחוצים פחות ופחות, עד שהיום ה'צייד' מוגדר כלקוי.
(יכול להיות שאני לא מציגה את הדברים בצורה נכונה - המעוניינים יכולים להעמיק בנושא במאמרים רלוונטיים).
ולענייננו- המרצה הביא כדוגמא את יעקב ועשו.
לעשו היו את תכונות הצייד. ובהשלכה- תכונות אופייניות ללקויי קשב: (וכאן אפרט מהכרותי האישית): אימפולסיביות, יכולת מיקוד אינטנסיבית מאוד אך מוגבלת לכאן ולעכשיו, חוסר יכולת תכנון לטווח ארוך, חוסר יכולת לנבא תוצאות למעשים, חוסר מנוחה, תגובות קיצוניות לרעב ולעייפות, נטייה למעשים קיצוניים וגם... חוסר יכולת לנטור טינה. וליעקב, יושב האהלים, היו את תכונות החוואי- תכונות הפוכות.
ומכיוון שכנראה 'העולם שייך לחוואים' יעקב נבחר לא רק בזכות המוסריות והצדק (ובנושא זה ישנם הרבה קשיים ליישב) אלא בזכות ההתאמה לתפקיד.
לכל מנהיג או אב רוחני ישנם מעשים והחלטות שנויים במחלוקת שהביאו אותו למעמדו. מנהיג אופטימלי (כדי להבדיל מנבחרי הציבור כיום) נדרש גם לכמה תכונות לא בהכרח חסודות כשהעיקר הוא התכווננות לאיזו מטרה, דבר שכנראה עשו לא היה מסוגל לו (ומנסיון, אפילו ריטלין לא ממש עוזר בנושא:)
אני מודעת לעובדה שהדברים האילה יכולים להשמע קצת פשטניים ולא מבוססים, ולהגנתי- לא אני המצאתי את זה, סביר שזה אפילו לא היה עולה בדעתי..
אבל זו בהחלט זווית הסתכלות שונה.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 15 שנים ו-9 חודשים איזה יופי:) תום
-
-
-
-
לפני 15 שנים ו-9 חודשים דיון מרתק. תודה לנדב וליוסף.תם ולא נשלם. שקדנית (ל"ת)
-
לפני 15 שנים ו-9 חודשים עשו ויעקב דן-1
לפי פרשנות המקרא עשו הוא "הקוזק הנגזל" ולא כן.
התורה שבכתב חייבת להלמד עם התורה שעל פה.
כל פסוק מכיל :פשט,רמז,דרש וסוד.
מצטער התנ"ך אינו טקסט מקראי העומד לניתוח ספרותי-זה שטחי מדי,רדוד מדי.
הסבר נכון למסופר בתנ"ך צריך להביא תמונה שלימה ולא רק את הפרשנות הנקודתית לטקסט מסוים.
אין לצייר את דמות יעקב ועשו רק על דרך הפשט.
אין הצדקה ל:"יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי".זהו תכנון רצח בכוונה תחילה!!!
לפי הזוהר עשו הוא למעשה השטן שבא לקטרג על עם ישראל ולקחת את הברכות ע"י קטרוג.
הצדיק בעזרת השכינה (רבקה) הצליח למנוע את פעולת השטן.
גם הזוהר מסתמך על פסוקי התנ"ך אבל בפרשנות שונה.
בברכה
דן-1
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה -
לפני 15 שנים ו-9 חודשים ממש כך. נורא מעניין !!!!!!!!!!!! טליה (ל"ת)
-
-
-
-
-
-
