כאילו כבר התיאשנו מהשלום
ואני בוכה, נשמתי וליבי על מרחקים שנראה כי כבר לא ידעו חיבור מהו.
ובכ"ז איזו אמונה מכוננת בתוכי,
יש שלום, קיימת אחדות, איזושהיא לפחות.
עיננו לא רואות,
עיננו כלות
עיננו כבויות
אך השלום קיים
מרחף מעל
יום אחד יכנס גם ללב האנושות האנושה
ואז באמת נשיר שירה,.