דרך הכאב / The Wolf
עמוק בתוך אפלת הלב,
שוכן לו דייר חסר מעצורים,
לא נותן מנוח ללב המסכן,
מאכיל בעוד זהב שחור,
העיקר שהשרפה תצא שחורה,
עמוק בתוך תאי הלב,
באזור חסר גישה,
באיזו נישה נידחה,
צמחה לה אפלה חדשה,
מתוך תהום נשייה,
מתוך התהום הקדורה,
נולדה לה מפלצת קטנה,
שגדלה וניזונה,
שצמחה והתעצמה,
ניזונה מחוסר אוני,
ניזונה מכשלונותי,
גדלה איתי,
ובכל יום אני חי את הכאב,
הגלום בלבי האפל,
ובכל יום מקשה יותר ויותר,
שורף כאלף שמשות בוערות על עור חשוף,
ככור היתוך ללא רגע מנוחה,
האוכל ואובס עוד ועוד פחמים,
ודלקים למיניהם,
צורב כלהב מלובנת על עור לח,
ואני יותר חזק,
ועומד בו,
ושורד אותו,
ומקטין אותו,
בידיעה - יש שם אחרים,
במצב יותר גרוע,
לסבול בשקט,
לרטון אסור,
להוציא קיטור הכאב,
הס מהזכיר זאת,
ותמיד עם חיוך על פניי,
כי רק חיוך מצליח הסיח דעת -
מלב כואב, מכאב קשה מנשוא,
והכל כלפי פנים אני סוחב,
עד הגיע רגע שבירה,
בעידודה של האחת, היחידה -
המוזה,
ואז מגיע פורקן,
כמו מים הנוגעים במגמה,
קרח לכוויה,
אבל רק לרגע,
כי מיד אחר כך,
מגיעה שריפה יותר עדינה,
אך לא פחות תזזיתית,
ומאלצת, ממש מכריחה,
לכתוב, לרשום,
ורק עם חתימת האות האחרונה,
מגיעה הפוגה,
מכל הבעירה,
הקלה זמנית,
שנותנת כוח,
לסחוב לעוד יום מלא כאב,
מוסווה חיוכים,
וצחוקים.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
