ידיו של תאל ירדו באיטיות מגבה של נופר אל צידי גופו, אך לעומתו, נופר עדיין אחזה בחוזקה בחולצתו ונצמדה אליו.
"תשחררי אותי."
"לא."
"נופר, די כבר, את נופלת עמוק יותר מידי לתוך המשחק שלך, זה עבר כל גבול."
"אבל..."
"אין אבל." קולו שת תאל היה אדיש וקר כשקטע אותה. "נמאס לי, לא אכפת לי, תעזבי אותי ותישארי לבדך, כמו שאת רוצה."
"אבל אני לא רוצה!"
עיניו של תאל נפערו לרגע, אבל רק לרגע, כי כשעבר הרגע הזה, הוא דחף את נופר מעליו והביט בה בעיניים סגורות למחצה, אדישות נבעה מעיניו וצמררה את נופר.
נופר נאנקה מכאב כשגבה פגע בקיר בחוזקה, היא הביטה לעבר תאל, הוא שוב פוגע בה, עיניו של תאל הפכו מודאגות. "את בסדר?"
"תלך, רצית שאני אעזוב אותך, נכון?" נופר הפנתה את מבטה ממנו.
"אבל..." תאל שלח יד אל כתפה.
"אתה זה שדחף אותי!" נופר סטרה לידו של תאל, וגילתה את עיניה המוצפות דמעות.
תאל הביט בה, ולאחר מכן קם מהמיטה, הוא נעמד והלך מחוץ לחדר.
נופר ניגבה את הדמעת במהירות, והחניקה צרחה שעמדה לברוח מפיה.
למטה, בסלון, קונור הביט בשביעות רצון בתאל.
"זהו, גרמתי לה לשנוא אותי? עכשיו אתה מרוצה?"
"כן, אתם שניכם מרוחקים זה מזו, זה טוב מאוד."
תאל השפיל את מבטו וניסה לשכנע את עצמו להתאפק מלחנוק את קונור בחוזקה.
"תירגע, אין שום סיבה שלא תהיה שמח עכשיו, אתה קרוב לחיי הנצח מתמיד, אתה לבד כמו שאתה תמיד אומר לי שעדיף לבד, אתה עומד לנקום בנופר על זה שהיא לא עשתה לך כלום, חיים משלמים, לא?"
"אני חושב שאני מתאהב בה."
"ואתה חושב שאני לא יודעת את זה?"
"אז אני מאוהב בה, או לא?"
"מה הרגשת שהתנשקתם? לא, יותר מזה, מה הרגשת כשהתנשקתם לראשונה?"
"אני לא זוכר את הנשיקה."
"זה יותר חמור ממה שחשבתי."
תאל הביט בקונור במבט מבולבל.
"בוא איתי." קונור הוביל את תאל אחריו.
כעבור מספר דקות שבהן תאל וקונור שוטטו בבית, קונור הוביל את תאל אל חדר מוזר, בו היה רק שעון ענקי, שעון זהוב וענקי.
"מה זה?"
"תעמוד מול השעון." פקד קונור.
תאל הנהן כמהופנט ונעמד מול השעון, כעבור רגע הוא הרגיש שהוא מתחיל להירדם, והוא נפל על הרצפה, מעולף.
קונור התקדם לעבר תאל ולאחר מכן לחש דבר מה.
תאל פקח את עיניו הכתומות, הוא נראה תשוש ומבולבל ממה שעבר עליו.
"נו?" שאל קונור בקוצר רוח.
"מה נו?" תאל עדיין היה עייף ומטושטש, כל מה שהיה חסר לו באותו הרגע זה השטויות של קונור.
"איך הרגשת?"
"לא יודע."
"מה זאת אומרת לא יודע? אתה היית שם כרגע."
"אני יודע שחזרתי אחורה בזמן, הבטתי בעצמי מתנשק איתה, אבל..."
"אבל מה?"
"הרגשתי דקירה, עצב, בחילה, כמו פרפרים בבטן אבל יותר בסגנון של דבורים."
"עצב?"
"כן, עצב."
"אתה באמת נראה מדוכא."
"אני לא יודע למה."
"אתה מקנא."
"מה זאת אומרת מקנא?"
"אולי זה נשמע פתטי, אבל אתה מקנא בעצמך." פסק קונור "לא יכולת למצוא מישהו אחר לקנא בו, כמו אחד החברים לשעבר של נופר?"
"לא נכון! אני לא מקנא בעצמי!" תאל התגונן.
"נכון... אתה לא מקנא." קונור הביט בו במבט מרחף.
"אז מה אני מרגיש?"
"אתה מתחרט."
"מתחרט? על מה?"
"על מה שעשית לנופר באותו היום."
תאל נשם עמוקות, זה היה נכון.
"אבל מה אני עוד מרגיש?"
"אני מאוכזב לבשר לך, אתה מאוהב, מאוהב באחת שכנראה תמות בקרוב, בגללך." קונור הביט בו ברחמים.
------------------------------------
מה אתם אומרים???
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
