תאל התקרב אל נופר שוב ונישק את שפתייה, אך השניים נפרדו זה מזו במהירות כשגילו שקונור שעמד בפתח הדלת ציקצק בלשונו.
הפעם הסומק שעל פנייה של נופר לא רק נעלם, אלא היא גם החווירה.
"את בסדר?" תאל אחז בה במהירות כדי שלא תיפול על הרצפה, היא מצאה את עצמה שוב מעולפת בידיו.
"אתה לא מבין רמזים, נכון? לא אמרתי לך שלפחות עכשיו אסור לך להתקרב אלייה?" קונור שילב את ידיו בכעס.
"אני כבר לא יודע." תאל הביט בחרדה בנופר, הוא חיבק אותה אליו, כמה שיותר חזק, הוא התחיל לרעוד.
זה לא היה מקור.
"הם יהרגו כל מי שיהיה קרוב אלייה יותר מידי, אני לא מוכן להרשות לעצמי לאבד עוד מישהו." קולו של קונור רצה עזרה, חיפש מקלט, איפשהו.
"לא אכפת לי, באמת שלא, אני בכל מקרה קרוב לחיי הנצח, אז אני ונופר..." מלמל תאל.
"אין אתה ונופר!" קרא קונור. "לא רציתי לומר לך את זה אבל... המפתח אמור למות אחרי שישתמשו בו."
"מה? אבל אף מפתח לא מת אף פעם." תאל היה מוכה בהלם.
"זה בגלל שאף מפתח אף פעם לא היה בשימוש, אף מפתח לעולם לא ניסה להגיע אל חיי הנצח." קונור הביט בתאל ברחמים. "אולי חיי הנצח יכולים להספיק לשני אנשים, אבל המפתח צריך להקריב את עצמו כדי שהם יוכלו לחיות לנצח."
"מה זאת אומרת להקריב את עצמו? אתה מתכוון שהוא מקריב את החיים שלו, נכון?" שאל תאל.
"אבל הוא לא מקריב רק את החיים שלו, הוא מקריב גם את נשמתו, את קיומו בעולם הבא." קונור השפיל את מבטו. "היא לא תוכל לעבור לגן עדן, למקום אליו היא ראויה, היא תסבול סבל נצחי, זה מה שאתה רוצה בשביל מי שאתה אוהב?"
תאל לא יכל לענות, הוא פשוט היה משותק.
"אני אשאיר אתכם לבד עכשיו." קונור פסע מחוץ לדלת וסגר אותה אחריו.
תאל התנער מההלם, הוא רכן לעבר נופר, ונישק אותה, מי יודעף אולי זאת הנשיקה האחרונה, אולי יהרגו אותו או אותה בקרוב, הוא לא מוכן לסבול כך בלי להיפרד.
הוא עטף את נופר בידיו בזמן שהיא פקחה את עינייה, אך הן נסגרו מעצמן.
תאל הוביל את נופר לנשיקה, נשיקה מתוקה אחרונה.
כעבור כמה רגעים שנייהם נפרדו זה מזו.
"למה אחרונה?" נופר הובילה את אצבעה על צווארו של תאל.
"לא יודע," תאל היה מבולבל. "כל מה שאני מבין זה שאיתך, כל נשיקה יכולה להיות האחרונה."
"למה אתה חושב ככה?" אצבעה של נופר נעצרה, וכך כל היד שלה, שנעה קודם לכן יחד עם אצבעה, היד יצרה מגע חמים ונעים עם צווארו של תאל.
"אל תעמידי פנים," תאל משך את ידה של נופר ממנו, ומצאוורו. "את לא יכולה לשכוח, את לא יכולה לשכוח את מה שכעשיתי לך, ואולי יותר גרוע, אולי את רוצה לגרור אותי לאשלייה, לגרום לי להתאהב... בעצם, לגרום לי לתאהב אפילו יותר, ואז תשברי לי את הלב, זה מגיע לי, אני יודע..."
עינייה של נופר התמלאו דמעות, דמעות מלוחות וקטנות שהטביעו אותה מבפנים.
הדמעות קטעו את תאל, הוא חיבק את נופר והצמיד אותה לחזהו, אצבעותיו ליטפו את שיערה. "למרות ששכחת, למרות הכישוף, למרות הכל, זכרת רק דבר אחד, את זכרת שהחלטת להערים עלי, זכרת שרצית לשבור אותי, רצית נקמה, ואת עדיין רוצה, אל תדאגי, הלב שלי כבר שבור."
נופר לקחה נשימה עמוקה.
"תדברי איתי אם באמת תרגישי משהו." לפתע גופו החמים והאוהב של תאל הפך קר ומרוחק.
---------------------------------------------------
מה דעתכם???
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
