חיבוקי אור וחשמל דלקו אוטומטית
בדרכם הפיזיקאלית והמעורבלת מסליל חוטים,
ובציוויים כך הם העניקו לנו את עצמנו
מוארים זה אל מול זו
בתוך שדות חשכה נמשכים, ובם קץ.
מבעד לחישוקי הסיגריה השלמים,
באיטה אופיינית לשעת השקט של היום,
עטפנו בעלים יבשים
את מבוכתנו כשל ראשוני האנושות כולה.
ואת הסברת לי בסבלנות,
על הקשר בין מעגליות לאלוהים,
ואני, אני ככדור מכודרר, לכפותייך האזנתי.
הלוואי ואהבה אליך הייתה ניצתת בי
כפנסי התאורה שמעלינו
כך, דרך חוטים סבוכים
זמן ההצתה היה כמעט ומיידי
וברגע המתאים, למורת רוחו של הטבע.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה