"טיפש!" מלמלה דפי בשקט, היא הביטה לעבר גבריאל, הוא יהיה מת עוד דקה.
"אז אתה גם מכיר את הבת שלי, והיא אותך, אז אני רק מקבל פה בונוס." המלך החל לצחוק.
"איזה בונוס בדיוק?" שאל גבריאל בעצבנות.
"אני לא הולך לתת לאנשים פה להמשיך להכיר את הבת שלי כל כך טוב עד שיש לה מושג מהו שמם, זה ידע מזוהם." הוסיף המלך בנחישות.
גבריאל בלע את רוקו, מה הוא- נער כפר חלש ומצויד בחרב חלודה בלבד– מסוגל לעשות מולו- גבר שרירי חזק ששיך לצד העשיר, וכנראה מצויד ברובה- כשהוא נלחם בכל הכוח? ואולי גם במעט כוח רצון להציל את דפי.
כמו שחשב לעצמו גבריאל, המלך אכן היה מצויד ברובה, הוא דרך את הרובה כעבור רעה וכיוון אותו לעבר גבריאל. אבל דבר מפתיע הפיל את הרובה מידיו, והנחית אותו היישר לעבר ידיו של גבריאל, זה היה אחד החצים של דפי, שבאורח פלא, כמו בומרנג, נחת על ידה ברכות.
המלך לא היה מופתע מהכישרון העל-טבעי שהפגינה ביתו בחץ וקשת, אך גבריאל היה מופתע בעוד איך. המלך חייך ולקח משהו מחגורת מכנסיו, זה היה רימון, דפי לא יכלה לפגוע בו אחרת שלושתם יתפוצצו, היא כיוונה את החץ הבא לעבר אבא שלה החץ יכל לעבור את ראשו בקלות.
"אם תעז להרוג אותו, אם תעז לנסות אפילו לזרוק את הרימון הזה, אתה לא תצא מכאן חי, אני יכולה להבטיח את זה." אמרה דפי בקרירות לא צפויה.
גבריאל נשך את שפתיו, הוא אמור לעזור לדפי, עכשיו הוא רק מסכן אותה עוד יותר, בדיוק כמו שציפה, המלך הצליח להעלים איכשהו את הרימון, לקפוץ בקלילות לעבר העץ עליו עמדה דפי, ולהחטיף לה סטירה מצלצלת. המלך החל לכרוך את ידיו סביב צווארה של ביתו וללחוץ עליו בחוזקה. דפי החלה להיחנק בעוד אבא שלה הרים דרך צווארה את כל גופה, היא הייתה מתה עוד שנייה, אלא אם ירייה הייתה נשמעת ואבא שלה היה מרפה, ונופל על האדמה כשעיניו פקוחות באימה, היא הביטה לעבר גבריאל, הוא הפיל את הרובה באימה, אולי הרג חיות פעמים רבות, אך מעולם לא הרג אדם כלשהו, מעולם לא לקח כך חיים.
"תודה." אמרה.
"על מה? הרגתי את אבא שלך הרגע." גבריאל הביט בה בסקרנות, הוא ראה שהייתה עצובה.
"אהבתי אותו אחרי הכל, אבל... מעולם לא היה לא אכפת, או הוא, או אני." דפי ניגבה את עיניה הדומעות בשרוולה.
"מה לגבי הממלכה? מה את עומדת לעשות כדי לכסות את המוות שלו, אם תספרי את הסיפור כמו שהוא, קרוב לוודאי שיהרגו אותך." גבריאל הוסיף לשאול.
"אני שחקנית מספיק טובה כדי ליצור סיפור כיסוי." אמרה דפי.
"אני לא, אני לא טוב מספיק כדי לאמץ את המוח שלי ולחשוב, אני אעופף בדימיון שלי." אמר גבריאל.
"למה אתה מתכוון שאמרת שתתעופף בדימיון שלך?" דפי החלה לחקור אותו.
"טוב..." גבריאל לא הרגיש בנוח להתוודות לפנייה, אך מבטה החוקר אילץ אותו. "אני רגיל לברוח מהמציאות בדימיון שלי, ליצור סיפור אחר שבו אני השולט, עם דמויות אחרות."
"יש לך מקום כלשהו שאתה כותב את הסיפור שלך?" דפי שאלה אותו שוב, הפעם בטון רגוע.
"כן." ענה גבריאל בטון שהפך מבויש, דפי חייכה, כל מי שפגשה בחייה היה נפוח ובטוח בעצמו, אפילו מיקה, גבריאל היה האדם הראשון שדיבר אליה כך.
"אני אשמח לדעת עוד יותר עליך, אבל לא עכשיו, יש לי עניין חשוב לטפל בו." דפי הצביעה בראשה על גופתו של אביה, גבריאל הבחין בכך שהעצב נעלם כלא היה מפנייה.
דפי חייכה אליו, ונעלמה בריצה מבין העצים.
# # #
"אני... אני... ראיתי אותו מת ולא יכולתי לעשות דבר, חסר התרבות הזה, לא ראיתי שהוא לקח את הרובה, לא ראיתי שהוא הרים אותו. אבא מת באשמתי." דפי שמה את ידה על ליבה, מנסה לאתר את מצפונה, היא לא משקרת אחרי הכל, המלך באמת מת באשמתה.
"אוי דפי." אמרה דנה, עוד נערה מזויפת שמסתובבת עם דפי בגלל מעמדה, ובגלל שהייתה צריכה לדובב ממנה מידע.
עיניה של דפי כמעט טבעו בתוך הדמעות המזויפות, דפי הייתה עצובה בגלל מותו של אבא שלה, אבל לא כל כך.
דנה חיבקה את דפי ולאחר מכן נעמדה, היא הביטה בה במבט האמיתי הראשון כל החיים האלה, הוא היה כן ומרחם, לאחר מכן דנה חייכה אליה בתקווה לסחוט ממנה חיוך, קדה קידה, ויצאה מחדרה, למיקה ולרוי לא ניתן להיכנס בינתיים, נתנו לאורחים להיכנס אליה לפי מעמדם בחצר המלכות, ולפי כסף שהחזיקו ברשותם, רוי ומיקה לא היו מהמעמדים הגבוהים ביותר, אך מצד שני, לא היו גם מהנמוכים ביותר, אם הם היו כאלה מעולם לא היו נותנים להם להיפגש איתה.
דפי המשיכה בהעמדות הפנים אחת אחרי השנייה במשך הרבה זמן, היא לא יכלה לחכות לרגע שבו התור יגמר, שהיא תישאר לבדה כדי לבכות באמת, לא כדי להעמיד פנים בפני אחרים.
# # #
"הי, למה אתה כל כך מבועת?" שאל גד, והנחית את ידו על כתפו של גבריאל, שקפץ בבהלה. גד זיהה מבט מבועת ומבוהל בעיניו של גבריאל.
"אני לא מבועת..." שיקר גבריאל.
"לא אמרתי לך כבר שאתה לא יודע לשקר?" שאל אותו גד.
"אני לא משקר!" קרא גבריאל להגנתו, אך המהירות שבה השיב הייתה חשודה, וגם העובדה שקולו הפך גבוה כל פעם ששיקר לא עזרה לו.
"הוא מודאג בגלל דפי, איך היא הסתדרה." אמר טאי בקולו העדין.
"דווקא נראה שהיא הסתדרה די טוב." פלט דביר, לאחר מכן הוא כיסה את פיו.
"למה אתה מתכוון?" גבריאל חשש לגורלה של דפי.
"טוב... אחרי כל מה שהם עשו לנו, חשבתי שהם צריכים לשלם...." מלמל דביר באי נוחות "אז סחבתי להם את זה, לא נראה לי שהם ירגישו במחסור של זה, היו להם שם המון כאלה."
גבריאל, טאי וגד הביטו על המסך הקטן, שיכל להיכנס לכיסם בקלות. הם התבוננו בפליאה איך גד מצליח לגרום למסך שבתוך המסך הטן לשנות את צורתו, גבריאל הצטמרר כשראה את תמונתו של המלך בתוך המכשיר הקטן, והוא נחרד עוד יותר כשראה שתי אותיות קטנות לצד התמונה, אותיות שלא הגיעו לאדם הזה.
ז"ל.
כן, זה מה שכתבו.
אנשים מסכנים שאין להם שום טעם בחיים, זה מה שהם כותבים, הם משבחים את האיש, וכותבים את שתי האותיות הכי לא נכונות לכתוב על אדם כזה.
גבריאל חרק שיניים, זה מה שיכל לעשות כדי להתאפק מלפרוץ בהתקף שיגעון מזעזע ומחריד. לאחר מכן מחשבתו הוסח כשראה את דפי, תמונה שלה בוכה נמרצות, היא באמת שחקנית טובה, או שזה לא משחק?
# # #
דפי הביטה במכשיר דומה לזה שדביר לקח לעצמו, היא הביטה בתמונות המזויפות, היא חייכה כשראתה עד כמה הצליחה לשחק כמו שצריך, מעולם לא הייתה עצובה על מותו של אביה כמו שהראתה כלפי חוץ, כמו שבכתה אחרי מותה של אמה.
היא שמעה לפתע קול מהמרפסת של החדר שלה, היא רצה החוצה כדי לראות מאיפה הרעש, היא התפלאה לראות שגבריאל התנשף כשהוא עלה סוף-סוף למרפסת שלה. היא מיהרה למשוך אותו לתוך החדר שלה.
"מה אתה עושה כאן?!" שאלה בבהלה.
"דביר לקח מכשיר מוזר כזה, הוא הראה כל מיני חדשות ודברים כאלה אצלכם, ראו גם אותך, בוכה, אני רוצה לדעת למה בכית, זאת הייתה הצגה או שאת באמת עצובה בגלל שהוא מת?" קולו של גבריאל הפך מודאג, דפי חייכה אליו, הוא קיבל את התשובה שלו. הוא הסתובב ללכת.
"רגע." דפי תפסה בשרוולו.
"מה?" שאל, והסתובב לעברה.
"תישאר." ביקשה ממנו.
"אבל את יודעת שאני לא יכול." גבריאל ניסה לדבר בהיגיון.
"בבקשה," דפי הביטה בו בהבעה מתוקה. "אני לא רוצה להישאר לבד, לפחות לא היום."
"אין לך טריליוני משרתים שיכולים לעשות את זה במקומי?" גבריאל המשיך להתנגד.
"אני מעדיפה שאתה תישאר." דפי שרכה את שתי ידייה סביב ידו ושילבה את אצבעותיו באצבעותיה.
"בסדר." אמר גבריאל לאחר שלטשה בו שוב מבט מלא משמעות.
----------------------------------------------
מה אתם אומרים???
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
