קורל קוראת כל אחד יותר טוב מספר פתוח, היא יודעת איך כל אחד יפעל ומה הוא יעשה, זה היה הרבה יותר טוב ממה שקורא שקורא ספר יכול לעשות אי פעם, אם הוא קורא את הספר בפעם הראשונה, או שיש לו זיכרון ממש קצר.
למסקנה הזאת הגעתי תוך, שלוש... ארבע שניות... בערך.
"אתה די טיפש, אה?" מילמלה בעוד מבט שואל היה בעינייה.
"ממש לא!" קראתי, לפתע נרתעתי, היא הפכה הרבה פחות נחמדה. "מה קרה לך לכל הרוחות?"
"לא קרה לי כלום, אני פשוט מתנהגת כמו שאני רגילה להתנהג תמיד, נמאס לי להעמיד פנים, נמאס לי לנהוג בתמימות." אמרה בקור, היא הלחיצה אותי. "אני באמת משחקת טוב, אה?" שאלה לפתע והתחילה לצחוק.
"קלאמזי, את מפחידה אחרים, את לא שמה לב?" שאל הזקן.
"נו ברצינות אולדר, כדאי לך להירגע קצת." אמרה קורל בשובבות, נרגעתי מהקלילות והתמימות ששבו לקולה הרך.
"אולדר?" שאלתי, החנקתי חיוך שעמד לצוץ כל רגע.
"אין לי שם, אז הגברת החמודה הזאת המציאה לי שם, ואחד מעליב, אני לא כזה זקן!" קראה בקולו הצרוד. אם הוא לא היה נראה ככה, עם זקן ארוך ופנים מלאות קמטים, אני הייתי בטוח שהוא ילד קטן וצרוד.
אם מי שקורא את המחברת הזאת הוא טיפש לגמרי אני אסביר מה המשמעות של אולדר-
אולד- זקן. ר- אחת מראשי התיבות של ר"ר ששוה ל- ראש ריק, מה שאומר שקורל חושבת שאולדר דפוק בשכל...
למרות שאני מסוגל להשתכנע שאולדר חושב שאולדר משמעו בעיני קורל- זקן יותר, אבל ראיתי לפי ההבעה שלה שצדקתי.
טוב, לפתע צחוק קרא את מחשבותי, הצחק שלי, לא הצלחתי לעצור אותו עוד.
"אומרים שלצחוק זה בריא, אבל אני אגרום לך לחשוב אחרת בנוגע אלי!" קרא אולדר וקימץ את ידיו לאגרופים מאיימים.
לא הספקתי להגיב ולפתע כאב עצום עצר אותי, הרגשתי לחץ עצום על החזה, התכופפתי לעבר דלי שראיתי על הרצפה והתחלתי להקיא דם, ולא סתם דם, דם אדום וטרי, בלי שום זכר לאוכל, איך הקאתי את הדם ולמה? לא יודע.
"מה קרה לי לכל הרוחות?" פלטתי בלי להרגיש את השאלה מפי, בין פליטה אחת של דם לאחרת, הדלי היה קטן בהרבה מדליים אחרים, אבל עדיין נחרדתי כשראיתי אותו כמעט מלא לחלוטין, המשכתי להקיא את הדם המסריח בכל מקרה.
"אתה מגיב לתחושת התקרבות המונסטר שתקף אותך, כוח מיוחד גם כן..." מילמלה קורל.
"כוח מיוחד?" שאלתי, והתחלתי להרגיש לא טוב, היובש החל לתקוף אותי במהירות, כל מה שקרה היה לא הגיוני, אבל גם המונסטר הזה לא הגיוני, אז אני לא יכול לצפות להרבה.
"אתה בסדר?" שאלה קורל בקול דואג.
"אני נראה לך כאילו אני בסדר?" שאלתי בקול עוקצני, אך לאחר מכן הצטערתי כמעט מייד, היא לא אשמה במה שקורה לי.
"טוב," קורל החליפה נושא. "כוח מיוחד הוא כוח שניתן לכל יצור לא אנושי, גם למונסטר ניתן כוח מיוחד, הכוח הזה הוא האשם שבעליו הפך לכזה."
הצטמררתי.
כוח יכול לגרום לבעליו לאבד שליטה? הכוח יכול להיות אשם בשינויים באישיות של המחזיקים בו?
"מונסטר היה מלאך, לפני שמת היה אדם טהור וטוב, כמו כל המלאכים, אבל הוא נכנע לכוחו, הוא יצר לעצמו צבא של מפלצות שהכוח שלו סיפק לו, הוא הפך מסוכן, אישיותו השתנתה בהחלט." אישרה קורל את מה שחשבתי.
"הכוח שלך זה לא זה, ככה כולם מגיבים בפעמים הראשונות, קורל, אל תגרמי לו להילחץ." אמר אולדר.
אם זה לא הכוח שלי, מה כן?
-------------------------------------
מה אתם אומרים???
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
