הרי קצוות המסגרת - לוהטות
הכלא מאחה ידיים משוברות
ולולא התא כה מזמין אל מחיצתו
עלול הייתי לסגת הרחק מאחיזתו
אך בתוכו נחבא ציר מולדתי
ואני ליבי שולח אל סלע הווייתי.
ואלך במרעה ועיניי פקוחות
אוזניי קשובות למנגינת נהרות
הצינוק ויתר על סורגיו אין בהם שימוש
אינו זקוק להלצה אשר תעורר ריגוש
אין עוד הוא עוסק בתא אסירים
ועל אדמת האחו רדומים פרפרים.
את הלבנים העמיסו אחת על השנייה
זנחו עצמן לשינה בעת הבנייה
לא נותר אדם הלוחש מילות תודה
מעניקים לאתר רק מחוות פרידה
אף אדם על כותל לא יבכה תמרורים
גם אם היווה חומה וביצורים.
אאסוף לזרועותיי את האבנים השחוקות
אאמץ אותם לחזי ואשרוק סימפוניות
ואמלמל תודתי בשפתיים רועדות
אל הבית החם בו אוחזות להבות.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
