"מה...? מה...? למה עשית את זה???" שאלתי בבהלה.
"הזקן שאתה ראית, הוא המאמן שלי." אמרה קורל, ונשמה עמקות. "הוא אמר לי שאתה תסבול עד שאני אעזור לך, כנראה שהמגע שלי עוזר לך בצורה מסויימת..."
"נכון, אבל אני לא מבין, זה בגלל ששנינו יצורים שהם חצי מלאך וחצי בן אנוש?" שאלתי.
"כן, כנראה שכן." קורל החלה למלמל, אבל לאחר מכן חזרה לדבר כמו שצריך. "בכל מקרה, הוא אמר לי שאני אוכל לגרום לזה להפסיק, הוא רק אמר לי שאני צריכה לתת לעצמי להישאר עם ראש פתוח, ו... חשבתי שאולי הנשיקה תוכל לשנות משהו... זה עזר?" שאלה, ועזבה את ידי. למרות שהצטערתי שידה הרכה לא ליטפה אותי, לא הרגשתי עוד כאב, נרגעתי לגמרי.
קורל חייכה אלי, הרגשתי משהו מוזר. אני יודע, אם מישהי קוראת את זה היא בטח חושבת שזה "בלב" ודברים פתטיים כאלה, אז לא, זה ממש לא נכון. הרגשתי חום, הרגשתי לא טוב, אני יכול להבטיח לכל מי שירצה לדעת שלמרות שהתהפכה לי הבטן, זה ממש לא היה קשור לקורל.
"אתה בטח מותש, עברת הרבה." אמרה. אך פעם היא לא קמה והלכה. היא הושיטה לי את ידה בזמן שקמתי משכיבה לישיבה. תפסתי את ידה, ושנינו נעמדנו. לפתע צנחתי על רגלי כשהרגשתי כאילו משהו מפלח את גבי. קורל התכופפה לעברי וטפחה על הגב שלי.
אאוץ'.
זה כאב והרגיע אותי בו בזמן, בגלל זה אני חוזר וכותב,
אאוץ'.
"בשביל מה עשית את זה?" אני בטוח שדמעתי מרוב כאב, כי קורל הביטה בי במבט מצטער, אני שונא מבטים כאלה.
"סליחה." מילמלה.
"לא היית צריכה לעשות את זה..." אני הייתי מעורפל קצת, אפילו לא יכלתי להניח את ידי על הגב.
"אופס?" שאלה.
"אופס ועוד איך." עניתי.
"קורל, אני באמת הייתי צריך להיכנס לכאן יותר מוקדם, אבל טוב שהגעתי לפני שהרגת אותו. טוב לדעת שלא שברת את העצמות שלו כמו את הכדים שלי." אמר הזקן, שנכנס לחדר, כשהתחיל לדבר על הכדים הוא נשמע אומלל מעט.
"אבל לא התכוונתי!" קראה קורל בהתגוננות.
"כן, כן... את יכולה להמשיך לברבר שנים אבל זה בחיים לא יעבוד קלאמזי." אמר הזקן.
"קלאמזי?" שאלתי.
"הוא המציא לי כינוי! אני שונאת את זה!" אמרה בעצבנות.
"קלאמזי באנגלית זה מגושמת, זה מגיע לך על אוסף הכדים היקר שלי, ואוסף הצלחות, ואוסף התמונות, ואוסף המחשבים, ואוסף הטלוויזיות, ואוסף המכוניות, ועוד הרבה אוספים אחרים..." אמר הזקן והרכין את ראשו, אם הוא לא היה מנער את ראשו הייתי חושב שהוא עומד דום לדקה למען האוספים שלו.
"לפחות לי אין חיבה אל חפצים." אמרה קורל.
"לפחות לי אין חיבה לשבירת חפצים!" אמר הזקן, חשבתי שמרוב עצבים הוא עומד להתחיל למרוט את הזקן שלו.
"הוא באמת אוהב את האוספים שלו..." מילמלתי.
"כן," אמרה קורל בפשטות. "ואם אני לא הייתי זאת ששברה את האוספים שלו, הוא היה הורג את מי-שזה-לא-יהיה."
בלעתי את הרוק שהיה לי בפה. הורג-הורג, או הורג הביטוי? הוא מלאך, אבל לא הייתי בטוח שהוא לא מלאך מוות, יש סיכוי שהעור שלו הוא לא סתם לבן...
הצטמררתי למחשבה הזאת, מיהרתי להיתנער.
"תירגע, הורג זה ביטוי גם אצלנו." אמרה קורל.
"רגע! איך את יודעת שזה מה שחשבתי?" שאלתי.
היא הביטה בי כאילו זה היה מובן מאליו. "אני קוראת מחשבות." ענתה לי.
'מה???' חשבתי בבהלה, היא קראה גם את זה?
------------------------------------
מה אתם אומרים???
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
