נופר הייתה שכובה על מיטתה החלופית, עדיין בוכה, זה היה יותר מידי טיפשי לדעה, היא חשבה לעצמה מה היה קורה אילו תאל היה רואה אותה באותו הרגע, הוא היה מחבק אותה בחום, או סוטר לה בחזרה על כל הסטירות שלה? כנראה שלא, תאל לא רצה להתווכח, היא ידעה את זה טוב מאוד, היא רצתה להיפגש עם אמא שלה עוד פעם אחת, להתנצל על הפרת השבועה, הפרת הזיכרון היחיד שלה אלייה.
תאל לא יקשיב לה, ואבא שלה לא שם. מה היא אמורה לעשות עכשיו? נופר התנערה, היא מחתה את דמעותייה.
נופר נאנחה בעצב, אך ניסתה לעודד את עצמה, היא קמה מהמיטה, יצאה מחדרה וירדה במדרגות לעבר הסלון, היא התפלאה איך המקום היה כל כך גדול, איך תאל בכלל הרשה את זה לעצמו, עבד הוא לא, זה הדבר היחיד שידעה עליו, חוץ מהעובדה שהוא בקושי יוצא מהבית שלו.
"השתעממת?" שאל תאל, ברגע שעינו קלטה את נופר. היא הביטה בו, הוא נשכב על אחת הספות, מחזיק בידו
"ספר...? אתה לא תמיד שנאת לקרוא?" שאלה.
"זה נכון," ענה. "אבל את זה אני חייב לקרוא."
"מה משנה את הספר הזה מבין הספרים האחרים? כולם איכותיים, מענינים, ואתה לא אוהב לקרוא אף אחד מהם וגם לא חייב, במה הספר הזה שונה?" נופר הוסיפה לתחקר אותו.
תאל הפנה את העטיפה לכיוון נופר, היא התבוננה בספר, הוא היה בעל עטיפה תכולה, יפהפיה ומרהיבה, ליבה החסיר פעימה כשהביטה על העטיפה היפהפיה.
"מה הספר הזה אמור להיות?" גימגמה בפחד, היא ברגישה איך היא מתחילה להסמיק, מה הספר הזה אמור להיות לכל הרוחות?
"את לא מגיבה כמו מכשף אפל? זה מעניין..." מילמל תאל, נופר הצליחה לראות את פניו, הוא הביט לעברה בפרצוף סמוק. נופר פתחה את פייה כדי לומר עוד משהו, אך היא לא יכלה, הספר שיתק אותה.
"הספר קשור לקללות ועל הנוגדנים שלהן, הוא עבר במשך דורות אצל המשפחה שלי." אמר תאל וסגר את הספר, נופר הרגישה איך חום גופה חוזר למצב נורמלי, פנייה, שהיו סמוקות לחלוטין, חזרו להיות עדינות, לבנות מעט.
"אתה...?" נופר לא יכלה לסיים את השאלה, היא הייתה נבוכה מידי.
"ברור שאני מרגיש אשם, איך עוד אני יכול להרגיש?" תאל השיב שאלה.
"שמח, כי הצלחת לברוח ולהציל את עצמך." אמרה.
"למה לי להיות שמח, אם יש לי רגשות אשם?" שאל.
"אז זהו, שלמי שבוגד בחברים שלו אין רגשות אשם. זה רק הפך יותר גרוע כשנישקת אותי באותו היום." נופר הביטה בו במבט מאשים.
"טוב, ניסיתי להוציא אותך מזה... מהטראנס שנכנסת אליו..." מילמל.
"זאת לא דרך להוציא אף אחד משום דבר! אתה רק גרמת לי להרגיש גרוע יותר, ואפילו להתעלף." האשימה אותו.
"לא יודע, זה הדבר היחיד שעלה לי בראש..." מילמל.
"למה זה הדבר היחיד שעלה לך בראש? אתה כבר סטרת לי, אבל נשיקה? אתה עברת כבר את הגבול." נופר נאנחה בעצב.
"אולי תסתמי כבר?" שאל תאל.
"אולי אתה תתחיל לענות לי? אני מצפה לכמה תשובות." נופר כמעט התפוצצה מהכעס, תאל תמיד היה רגיל לעבור את הקו האדום שלה, הוא רק לא ידע את זה.
"למה לי אם את לא מפסיקה להתווכח איתי?! את לא מבינה שאני מנסה לדבר איתך כמו בן אדם אל בן אדם?" שאל.
"טוב, אני לא בת אדם, ולפי הספר הזה, אני מבינה שגם אתה לא." אמרה נופר, והניחה יד אחת על הספה.
"נכון, אני לא בן אדם, המשפחה שלי, היא משפחה של מכשפים טהורים." אמר.
"משהו מיוחד במשפחה שלך, לא סתם משפחה הייתה מחזיקה בספר כל כך יקר בעולם הכשפים." אמרה נופר.
"העין שלך יותר חדה משחשבתי, את כנראה הערכת את המחיר של הספר, אבל אין שום סיכוי שתנחשי." אמר תאל.
"הסכום המדויק של הספר הוא שישה מיליון יהלומים לא מלוטשים." אמרה נופר.
"מה? איך גילית את זה?" שאל תאל המופתע.
"זה קל, כל ספר נוגדנים טוב, עולה לפחות מיליון יהלומים, הספרים שעוזרים לך בהכנה, אלה שגורמים לך להסמיק, עולים לפחות שני מיליון יהלומים, ואלה שהעטיפה שלהם כל כך מושקעת, עולים לפחות שלושה מיליון. אתה משלב את כל אלה ביחד, וקיבלת שישה מיליון." ענתה נופר בקלות, תאל הביט עלייה בבלבול, איך היא ידעה כל כך הרבה עם עולם הקסמים?
"למדתי הרבה בשנים האחרונות, עשיתי הכל כדי לדעת כמה שיותר, לא ניסיתי להשוויץ או להתבלט, זה גם לא שאני מנסה להיות מחוננת. רציתי לפגוש אותך שוב." אמרה נופר.
"בשביל מה?" שאל תאל.
"בשביל לומר לך שאני שונאת אותך." אמרה נופר והביטה בו במבט מתנשא, לאחר מכן היא הסתובבה, ועלתה בגרם המרגות, מותירה את תאל לבדו.
----------------------------------
מה אתם אומרים???
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
