כשישבתי בכיתה הריקה-כמעט-לחלוטין הבטתי בחלון, אהבתי לצפות בציפורים החופשיות עפות להן לאן שרק הן רוצות, נמצאות בכל מקום, עושות כל דבר יחד, אהבתי כל דבר ודבר מהן, מהמקור העדין ועד לנוצות המרהיבות שבאו לבחירה בשלל צבעים ודוגמאות, התרגשתי כל פעם מחדש לשמוע סודות שהציפורים לחשו לי, אהבתי הכל בהן, עד שלפתע, התנערתי מהדימיון וחזרתי למציאות.
הן עפות להן שם בחוץ,
ואני פה בריתוק...
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה