מעשה בשר חשוב ורב עלילה, שאישה לא מצא להיות לו לכלה.
הציעו לו לפנות למגדת עתידות, שמילה שלה - זו מילה. מדורי דורות
התייצב השר בפני מגדת העתידות, (למרות שאינו מאמין בגורלות).
וכך אמרה לו המגדת: לך ביום פלוני לשוק שם תמצא את המיועדת.
תראה אשה נאה בלבוש שני ושש, ועל זרועה ילדה כבת חמש.
הילדה הזו היא אשתך לעתיד. וכך עשה...כפי שהגיד המגיד.
הוציא את חרבו וחתך את צווארה של הילדונת, ואמר לעצמו אם זו "עתידות מגדת, אז אני צנצנת".
שמח וטוב לב שנפטר מגורלו, המתין ימים ושנים לאשר יבוא לו.
אך פטור אי אפשר בלא כלום, השנים חלפו ואין כלה ואין מאום.
סוף-סוף זה אכן קרה, ובלילה אביבי הוא פגש נערה.
יפה הייתה עד כאב, וכמו באגדות גנבה לו את הלב.
כרע ברך בפניה והתחנן, ולמחר מרש החתונה התנגן.
וכשהגיעו לחדר הכלולות המואר, השר שם לב לדבר מוזר.
תמיד סרקה שערה על הצוואר, כאילו יש לה להסתיר דבר.
לשאלת השר למה ועל-מה, ענתה ללא-חת העלמה.
בילדותי כאשר לא עמדתי על רגליי, בא רשע מרושע וחתך את פניי.
ולימין אני סורקת את שערי, כדי שהעולם לא יראה את כיעורי.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
