דומם שוכבת בתקרה מביטה
פסי אור וצל לאורכה
רכבים בחוץ שועטים
אדישה למתחולל סביבה
נזכרת בדבריו במבט עיניו
הבטחות שחילק אין ספור
רצתה להאמין ולו למעט
מה רבה אכזבתה
ארמונות הבטיח עדיי זהב
הבטחות לרוח רבות שלח
עדין אליו מתגעגעת
למגע ידיו עורגת
בלי מילים בלי מכתב
ניתק מגע ממה פחד
לו סימס מילה בודדת
לא היתה חשה מושפלת
במיטתה בודדה זולגות עינייה
ברחוב אותו מטיל ראתה
לו רק לא היתה זו החברה
חברת הילדות החברה"הנאמנה"
הצללים בתקרה מתחלפים ברגע
צלצול הטלפון בזמזומו הטורדני
תעני אני בדרך אליך
הצלצול שומעת אינה מגיבה
בתקרה בוהה אדישה
אביזד 26/12/2011
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
