"משהו קרה?" שאלה אותי המורה שלי. זה היה לי מאוד מוזר לדבר איתה. "לא, גברת מרטה" אמרתי. אבל ברור שמשהו קרה. אני מורה קסום. למרות כל הכיף בזה שאני קסום, אני רוצה לחזור לילדות. אחרי שמצמצתי, הגעתי לחדר שלי, ובו היה שדון. הוא דיבר איתי.
"שלום לך".
"שלום".
"מה אתה עושה בבית שלי?"
"ביקשת עזרה".
"לא זכור לי שביקשתי עזרה משדון".
"ביקשת, אבל לא ממני".
"מה ביקשתי?"
"לחזור לילדות!"
"לא בקשתי, חשבתי... אה.." נזכרתי, שאחרי שאני חושב על משהו ואני ממצמץ, זה מתקיים. שאלתי אותו:
"אז איך תחזיר אותי לילדות?"
"תצטרך למצוא משהו".
"מה?"
"משהו יקר!"
"כמו יהלום?"
"כן, יהלום".
"איזה יהלום?"
"היהלום הקראטי. הוא יהלום סגול ויפה. אחרי שתיגע בו ביד ימינך, כל הקסם בעולם יעלם, ותחזור להיות ילד".
"אוקיי, תודה"
"ולא אכפת לך?"
"מה אכפת לי?"
"שלא יהיה קסם בעולם??"
"אני לא ידעתי שיש קסם בעולם, ולא אכפת לי".
"אוקיי, מה שתרצה".
"אז איך להגיע ליהלום הקראטי?"
"תחשוב!"
אז חשבתי. חשבתי שאני נמצא בתוך מכרה יהלומים, יושב על גזע עץ ובידי השמאלית יהלום קראטי. מצמצתי, והגעתי לשם. מצאתי אותו בידי. חשבתי, שאני יכול לגרום לכל הקסם להיעלם, ולא לעשות כלום בחיים שלי. אבל לא אכפת לי. רציתי לחזור להיות ילד נורמלי כמו כולם. רציתי לחוות את הילדות. נגעתי ביד ימיני ביהלום, ומצאתי את עצמי יושב בכיתה, ועל הלוח כתוב "מבחן מספר 8". שמחתי שזה היה השמיני, והתחלתי לעשות אותו במרץ.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
