בדוכן הקליעה למטרה
מאת זאב בן-יוסף©
בוא נלך ללונה-פרק, מבקש דור ואני לא ממש רוצה, מוכן יותר ללכת לגן שעשועים שנחליק על גלגיליות כמו שעושים כמעט כל שבת, אבל דור רוצה ללונה-פרק ואנו הולכים שנינו כי שבת כולה היא בשביל כל מה שירצה דור שאפשר ומותר.
כשמגיעים עדיין מוקדם כי הלילה עוד נאבק בערב שפורש אפלולית מדומדמת.
דור רוצה לרוץ ישר לדוכן הקליעה, אוהב כל כך לראות איך אני קולע בול וכל פעם שאני לוחץ על ההדק וקולע דור צועק בשמחה בול בול.
לא כדאי קליעה למטרה, אני אומר לדור, יש דוכנים אחרים שאפשר ממש להשתעשע בהם, יש גם רכבת הרים מפחידה ומכוניות מתנגשות ורכבת שדים, אז למה צריך דווקא קליעה למטרה.
אבל דור מתעקש, מושך אותי בידי אל דוכן הקליעה, הודף אותי לשם, ואני משרך רגליי בכבדות משוממת כמי שכפאו שד.
האיש מאחורי הדוכן טוען קליע ברובה אוויר ומוסר לי אותו, אני מכוון למטרה שהיא תמונה של ילד קטן ויורה, פוגע במרכז המטרה כרגיל, אבל הפעם דור לא צועק בול, נותר דומם לגמרי.
אני יורה עוד כדור, שוב פוגע במרכז התמונה, דור לא צועק, הכל שָקֵט כל כך מסביב, כל הלונה-פרק שתמיד מלא אור צבעוני זוהר והומה קולות שמחה של אנשים וצחוק ילדים הוא עכשיו דומם ואפל.
דור עומד מולי מביט בי שקט לגמרי וקפוא במקומו, תוגה עמוקה שוקעת בעיניים גדולות שואלות לחות, נקודה זעירה אדומה במרכז החזה מתפשטת לכתם אדום מִתְפָּרֵשׂ על כל החזה, הדמדומים מְעַבִּים עכשיו אפלה חשוכה.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
