מסתבר שיש ספריה ניידת בקריית שמונה. כל יום בשבוע היא מגיעה לשכונה אחרת, וביום שלישי היא מגיעה למתנ"ס שלידו אנחנו גרים. אפשר לפתוח חשבון בחינם ואפשר לתת ספרים שלא רוצים יותר, בשביל שאנשים אחרים יוכלו להנות מהם גם. בינתיים המלאי לא רב, אך בעוד כשבועיים צפוי חיזוק של כ350 ספרים (הידד!).
שכחתי עד כמה אני אוהב ספריות. כשהייתי ילד הייתי מבלה שעות על גבי שעות בספריית הקיבוץ, לא היה ספר שלא קראתי(סדרת דני ידעני וסדרת טרן הנודד זכורים לטוב) את רובם יכולתי למצוא על המדף על עיוור. צ'פי הספרנית הייתה באה לכיתות מדי פעם, ממליצה על ספרים ומקריאה טיזרים. לא היתה בושה בלהיות ילד קריין וזה לא הביא לפיחות במעמד החברתי, אלא היה שווה ערך לספורטאי או מוזיקאי. אלו היו ימים יפים, תמימים יותר.
מה הטעם לקנות ארבעה ספרים (אפילו אם זה רק במאה ש"ח) אם תקרא כל ספר פעם או פעמיים (או עשר אם אתה פסיכי כמוני) ואז תשאיר אותו מיותם על המדף, שם הוא יעלה אבק במשך שנים אם לא חודשים? ספרים צריכים שיגעו בהם, שיתעניינו בהם, אחרת הם נמקים בחושך. לספר שכבר נקרא בעבר ע"י אחרים יש איזה ערך מוסף, משקל ערכי שכל זוג עיניים שעבר על השורות נותן לו.
קצת עצוב שהמדינה לא מממנת ספריות וילדי (ומבוגרי) קריית שמונה זקוקים לנדבנות (המבורכת, ללא ספק) של הבנק. לעצם נוכחותו של ילד בספריה (מוקף באינספור ספרים,נושמים, פועמים, שבתוך כל אחד מהם יש הרפתקה, מסע שמחכה רק לך) יש משמעות ערכית שלא תסולא בפז, וזה בלי לקחת בחשבון את כל היתרונות הגלומים בקריאה.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
