פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 1323 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 13 שנים ו-9 חודשים נינה (או "עבדות מודרנית") עידו
נינה היום עוזבת, יודע הרובוט. עצבות, הוא אמור להרגיש עצבות, אבל הוא לא יכול. הוא פשוט לא מסוגל. רק נע ונד, אובד עצות. הוא יודע שעצבות היא דבר מסובך.
נינה עוזבת היום. נינה אתמול הייתה, מחר איננה עוד. עצב. מהו עצב? זהו רגש ,זה מה שרובוט ידע. לבד מזאת – אין. נאבה. אף אחד לא לימד אותו. היום נינה הולכת. מה הוא נשאר בלי נינה? נינה היא חייו. היא ימיו ולילותיו. זרע של אנושיות בים של פלדה. הוא זוכר את היום בו היא באה. יצור קטן, חלק ושברירי. תינוקת קטנה. מה רגע הראשון שראה אותה ידע שהוא צריך להיזהר שהיא לא תיפגע. הוא כבר ידע איך להחליף לה חיתול, איך ללמד אותה את ערכי המולדת כשתתחיל ללכת לבית ספר, ואיך לנצח בוויכוחים איתה כשתתבגר. את הכל הוא ידע. הכל היה מאוחסן בקופסא.
ונינה גדלה יופי-טופי, והפכה לבחורה צעירה ונאה. היא לומדת טכנות באוניברסיטה, עובדת במסעדת ה – fast food שמעבר לכביש וחולמת להיות מארק צוקרברג הבא, שהוא איזה זקן, שהוא נשיא אגודת התקשורת העולמית, או משהו כזה. רובוט אף פעם לא התעמק בדברים האלה. אלה היו העניינים של ההם.
ההם. ולפעמים הייתה נינה מביאה הם הבית, וזה היה קצת מפחיד. ההם היו מצביעים עליו ומדברים בשקט, אבל לא תמיד. פעם פנה אליו אחד ממהם ושאל אותו אם הוא מודע לעובדה שהוא מכונה, ורובוט לא ידע מה לענות. אף אחד לא לימד אותו. אחרי שההם הלכו, הייתה נינה מרגיעה אותו אומורת שהכל בסדר, שההם פשוט לא מבינים על מה הם מדברים. לפעמים הייתה בוכה.
רינה עכשיו עוזבת. הנה היא נפרדת ממנו לשלום, לוקחת את המזוודה ויוצאת מבעד לדלת. והנה באים אנשים במדים, והם גדולים וגסים וחזקים. הם מדברים בכוח, הם חודרים לו למוח, הם תופסים אותו בחוזקה, מוציאים ואתו מהבית וגוררים אותו עם האספלט הגס והמלוכלך. הם זורקים אותו אל מטען הרכב. הם צועקים. הם צוחקים. הם מקללים. הם סוגרים את הדלת ונוסעים, משאירים אותו באפילה.
הנה, הם שוב פותחים את הדלת. הם מוציאים אותו ומובילים אותו אל בניין גדול ומכוער. הם פותחים את הדלת וזורקים אותו אל ערימה גדולה במרכזו של החדר. הוא מסתכל סביבו וקולט את גודל הזוועה: תילי תילים של רובוטים כמוהו, זרוקים בערימות, מייללים וצועקים בקולם המתכתי. הנעליים זה לא מכבר בערימה בצד והנה הם מובלים בטור אל עבר הכבשן, אל המכונה הגדולה, אל אנשים גדולים עם מסיכות. והנה כבר מגיע תורו , והוא, אמנם הוא לא יודע מהי עצבות, אך נאמנות הוא מכיר גם מכיר. נינה צריכה אותו. הוא הגיע לעולם מוכן ומזומן אך ורק בכדי לשרת ולגדל אותה, תינוקת יתומה ועזובה. הוא היה הפתרון, הוא ועוד אלפי רובוטים כמוהו שמומנו על ידי המדינה, לבעיית היתומים וחסרי הבית. הוא כלי השרת, והנה בגמר עבודתו הם זורקים אותו אל האש. רובוט נאבק, אך האיש הקר כבר תופס אותו ומכניסו אל המכונה. ואז אש. אורות. הבזקים. חשמל. רעם.
שקט.
---------------------------------------------------------------------
רובוט חדש, וכל מטרתו בעולם היא לשרת את פנינה, הילדה היתומה. נינה? מי זאת נינה? רובוט עובר את המבחן. אהבה. רובוט אוהב את פנינה, ומהרגע הראשון שהוא רואה אותה הוא יודע שהוא צריך להיזהר שהיא לא תיפגע. הוא כבר יודע ש...
---------------------------------------------------------------------
הו הו הו הו, איך שגלגל מסתובב לו.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 13 שנים ו-9 חודשים סיפור יפה מאד יעקב
-
