"עשרה שיושבין ועוסקין בתורה - שכינה שרויה ביניהם"
-------------
החזרה לברזלים שבככר הייתה נוהג שגור של יום שישי. הנה כולם, הבנים בצד האחד של הכיכר והבנות במרחק מה, ורק המבטים המצחקקים המוחלפים ממלאים את מקומן של הידים המוחזקות. עוד מעט שבת, אך אף אחד אינו ממהר לתפילה. יושבים ושורפים זמן.
הככר לא השתנתה רבות מאז הפעם האחרונה שהיה בה, על ברזליה וצבעם המתקלף, שקיות ופסולת מפוזרים פה ושם, ואפילו תיק שמישהו שכח. הכל נראה מנומנם וחסר מעש.
הוא התיישב לצד האחרים, מחליף ברכות סתמיות ועיניו משוטטות על פני הבנות ממרחק. אברך מזוקן מפתיע אותם, כאילו נפל עליהם משמיים. הנערים משתתקים ובוחנים אותו: אדם לא צעיר, אך גם לא מבוגר, עטור זקן כהה וחבוש כובע רחב שוליים. לא ליטאי, הרהר זוהר. פניו של האיש חייכו אליהם ומעיניו ניבט צבע כחול עמוק, מתכתי. מעילו היה ישן נושן וכבר ראה ימים טובים יותר וגופו המסוגף והצנום היה שפוף, כמעט והשתחווה לפניהם. הוא קרב אל החבורה.
א-גיטע שאבעס, ברכם בהברה אשכנזית. הבנים גיחכו אך זה רק שימח את האיש עוד יותר. בעליצות בחן את פניהם של הנערים בפרט את ראשיהם, חלקם גלויים וחלקם מכוסים בכיפות קטנטנות, אות וסימן כי גם אלה יעלמו בקרוב. נו, המשיך בקול עליז, עוד מעט מתחילה תפילה. אף אחד לא ענה לו. חלק מהנערים הסיטו את מבטם מעיניו אשר למרות עליצותן, היה בהן משהו חוקר ועמוק, כמעט מכאיב.
האברך המשיך לסקור אותם עיניו נחו על זוהר. נו, נו, המשיך, אולי להשלים מניין, לעשות מצווה? סיים במלעיל. זוהר לא השיב, אך האברך משום מה שאב עידוד דווקא מקפאונו של זה. הוא קרב לזוהר והניח יד צנומה על כתפו. בוא, בוא בחור, אמר בחביבות משל היה אביו או ידיד קרוב, בוא להשלים מניין. שאבעס עוד מעט, בוא. זוהר לא זכר הרבה, רק שמלמל סירוב קלוש שבסופו מצא עצמו מתלווה לאברך.
רחובות ירושלים הכינו עצמם לשבת ורחצו באור הערביים הנושק למרצפות האבן. קולות נשמעו מכל בית, קוראים זה לזה וטרודים במלאכת ההכנה לשבת. האברך הובילו אל סמטה לא צפוייה ולפתע מצאו עצמם מול בית כנסת מאולתר קטן. כאשר נכנסו, היו במקום כבר מספר אנשים שכנראה כבר הכירו זה את זה ואת האברך שנכנס עם ידידו החדש. כולם ברכו זה את זה בשבת שלום, א-גיטע שאבעס, לחיצות ידים הוחלפו ולאט גלשו כולם אל התפילה.
זוהר לא התפלל זה זמן רב. בורא עולם אם היה קיים בוודאי כבר כועס מאד למעלה, ממתין ללא סוף לנער נרפה כמוהו. מתוך הרגל שנרכש בשנים ארוכות בתלמוד תורה ובישיבה, החל אף הוא למלמל את המילים המוכרות. הוא בחן את האנשים סביבו: בתחילה הם נראו לו זרים גמורים. לאחר מכן, הבחין בפנים מוכרות: סמוך לו עמד אדם שתמונתו הופיע בעיתון – מורשע ברצח ששוחרר לאחרונה. קצת הלאה ממנו אדם נוסף היה מוכר לו – פקיד עירייה מוכר שהואשם באונס והטרדה מינית. מן העבר השני של החדר, התפלל בדביקות אדם, שזוהר הכירו כסוחר סמים קטן. זוהר חזר והתכנס בתפילתו והרהר בדבר – רבים מהמתפללים כאן עבריינים, פושעים. אולי אף הוא עבריין בתוכם, הרי נטש ובגד בכל מה שהאמין בו.
התפילה נסתיימה, והמתפללים פנו לברך איש את רעיהו, במאור פנים גדול, משל נמחלו כל עוונותיהם בתפילת יום השישי הזו. האברך נתן לכולם שלום ופנה אל זוהר מלא שמחה ואורה. נו, איך היה? לא כל כך נורא, נכון? זוהר היה נבוך. נו, נו, בוא לעשות קידוש. לא, לא , מלמל זוהר, צריך ללכת. האברך שתק והביט בחלון מעבר לכתפו של הנער הצעיר. חיוכו של האברך עומעם, משל ראה דבר מה אפל. נו, נו, אמר לבסוף, עוד מעט. כדאי תשאר עוד מעט, ניסה לחזור לחיוכו הקודם. היה משהו כל כך תמיד וילדותי בנימת קולו של האברך, כאילו היה ילד המבקש מאביו להשאר עימו, שזוהר התרצה. הוא נשאר לקידוש.
לאחר שעה ארוכה, פנו האברך והצעיר לצאת. שעת ערב מאוחרת, זמן לא זמן, אפילו מחוגי השעון כבר לא נראו. הכל מסביב כבר דמם, רק קולות צעדיהם נשמעו, נוקשים בקצב קבוע. האברך הובילו חזרה אל הככר ממנה יצאו, וממש לפני שיצא מן הרחוב, נעמד מולו ואחז בידו.
נו, א-גיטע שאבעס, חזר ואמר, לאחר רגע של שתיקה. אנחנו ניפגש שוב, כן? זוהר לא ידע מה לענות. אנחנו לא מכירים, אמר לבסוף. לא נורא, חייך האברך, אני אלי. אתה תחפש אותי, כן?
א-איפה? גמגם זוהר. נו, השיב האברך, אפשר בערב פסח ניפגש, כן? אליהו. תזכור את השם, כן? לחץ את ידו בחמימות ונעלם בין הסמטאות.
ערב פסח? זוהר קימט את מצחו מדוע ערב פסח?
קול פיצוץ אדיר החריד את האויר סביבו. הפיצוץ היה קרוב והוא נפל במקומו. הוא לא ידע כמה זמן שכב על המרצפות, אך כשקם האברך כבר לא היה. מן הככר הסמוכה עלה אבק כבד וסמיך וריח חרוך. בקושי רב הוא נעמד על רגליו ומיהר למקום.
אנשים החלו להאסף ומרחוק נשמעו צופרי משטרה ואמבולנס. זוהר ניסה לעבור בין המתקהלים בקושי רב. אחד האנשים סח לשני בקול נמוך: איזה מזל שהנערים עזבו. אתה יודע, הם פה כל יום שישי? אומרים שתיק שהיה כאן התפוצץ. היה יכול להרוג את כולם. איזה מזל.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
