ישנם מצבים, לא מעטים, בארצנו הקטנטונת, בהם הלב אינו יכול להישאר אדיש. כעס, עצב, זעם ומחנק, עולים בך בערבוביה, שעה שהקריין במסך הטלוויזיה מדווח על מתקפת הטילים האחרונה, / הפיגוע, / "משט השלום", ועוד ועוד (לא חסרות עוד דוגמאות לצערנו). והנה קרב ובא לו אירוע מסוג זה: על פי התקשורת, ביום ג' הקרוב צפויה להתקיים, בעזרת השם, עסקת חילופי השבויים, וגלעד שליט, סוף כל סוף, ישוב הביתה. אני רואה בכך אירוע משמח. יחד עם זאת, בהתבסס על הפעם הקודמת בה נערכו חילופי שבויים עם ארגון טרור, אני מעריך כי אנו צפויים לראות לא מעט מראות שאינם נעימים לעין הישראלית - מחבלים שפלים יורמו באוויר, יחובקו וייזכו לכבוד מלכים בקרב המוני אדם הנושאים שלטים אשר קוראים להשמידנו. חגיגות ניצחון ברחובות עזה, ובעוד מקומות ברחבי העולם הערבי. נאומי ניצחון מתלהטים, והבטחות לגבי עוד חטיפות.
ואילו אנו, פשוט נחבק אל קרבנו את הבן האובד השב הביתה.
חשוב לי להבהיר - עסקת השבויים הזו חשובה מעין כמוה, וחבל שלא נעשתה קודם לכן. אנו מחוייבים לכך, תחת הערך העליון של הערבות ההדדית.
אבל כמובן שכולנו נתחלחל אל מול הפגנות השנאה היוקדת שישתוללו בקרב שכנינו. ודווקא אל מול ההתנהגות הבלתי אנושית הזו, עלינו לזכור כי כוחו הרב ביותר של עמנו, לפני אומץ הלב של החיילים בקרב, תעשיות הנשק וכו', הנו ערך הערבות ההדדית. ערך זה משיב, בעזרת השם, את גלעד אל קרבנו, והוא מה שמאחד אותנו, למרות כל הקשיים, הסכסוכים, הוויכוחים לגבי יוקר המחייה, קריסת מעמד הביניים וכו'. בכל פעם שאנו אוהבים זה את זה, מחבקים זה את זה, מוכנים להקשיב אחד לשני ולקבל אחד את השני, אנו מחזקים את החוסן הלאומי שלנו.
ולכן, ארצה לומר לסיכום, שאני מתנצל על הדברים הארוכים שכתבתי כאן (תודה למי שהיה סבלני לקרוא עד הסוף :-), וכן ארצה לומר לכולכם, שאני אוהב אתכם ואת העם הזה שלנו.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
