היו היה פעם דינוזאור שלא ידע לעוף. זה לא שהוא לא רצה – הוא רצה מאד, אבל, הוא היה מסוג הדינוזאורים שלא היו להם כנפיים. הוא היה דינוזאור גדול, ושמן עם רגליים שמנות ושיריון כבד. כן, דינוזאור מהסוג הזה...
תמיד קינא בחבריו המכונפים, שהיו דואים מעלה-מטה-מעלה-מטה, מלגלגים עליו ממרום. כאשר היו משחקים בתופסת, לא היה לו שום סיכוי לתפוס את חבריו המעופפים – הם היו למעלה בשמים החופשיים, והוא כלוא - על פני האדמה.
וכאילו לא היה זה מספיק גרוע שלא הצליח לעוף, הוא בכלל לא היה כמו כל הדינוזאורים הקולים האלה עם השיניים החדות והארוכות, הטופרים המעוקלים והמאיימים – מכונות הרג יעילות. הוא היה כזה פשוט, אתם יודעים, דינוזאור שאוכל עשב. פעם, ביקש מאמא שלו לתת לו לנסות לאכול בשר, כמו טי-רקס! "השתגעת?!" הזדעקה דינוזאור אמא, "אתה תקבל קלקול קיבה!".
כן, הוא היה דינוזאור מסכן..
פעם, כשהוא וחבריו המעופפים בשחקים שיחקו תופסת, כהרגלם, והם עופפו מעליו והקניטו אותו, כהרגלם, קרה דבר נורא – אחד הדינוזאורים המעופפים נלכד תחת גזע עץ. מייד החלו כל חבריו לזעוק לעזרה ולעופף סביבו, אבל – ללא הועיל: גזע העץ היה כבד והם לא הצליחו להזיז אותו.
הדינוזאור שלנו היסס לרגע, ואז ידע מה עליו לעשות – הוא דהר בכל כוחו על גבי ארבע רגליו השמנמנות, וחבט בראשו המשוריין בגזע העץ. מעוצמת המכה, עף הגזע מעל לדינוזאור הלכוד למרחק רב והוא השתחרר.
מאז, הדינוזאור השמנמן שלא ידע לעוף המשיך לשחק עם חבריו הדינוזאורים המעופפים. הם המשיכו להקניט אותו, אבל אז הוא תמיד חייך לעצמו וידע, שבעצם, הוא לא ממש צריך כנפיים, שיניים או טופרים. הוא היה ממש קול כמו שהוא.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
