פורטרט עצמי

אני ים כחול
עמוק ורגוע
ומתחת,
מסתירה מערבולות

אני אדמה פוריה
השוכנת על הר געש רדום

אני שמש
חמה, מלאת אהבה
אך
שורפת כל מי
שרק מעז
להתקרב

אני רוח, שורקת בקול
עוברת על פני כולם,
אבל אף אחד
לא באמת
רואה אותי

אני גשם
צלול וטהור
רוצה לנקות הכל
אך לעיתים,
הורסת קצת בדרך

אני כתף לנופלים
אוזן לנדכאים
יד לנזקקים

אבל מי יחזיק אותי..

אני מוצאת את עצמי
בכל שיר, בכל ספר,
בכל אדם
אך
בתוך תוכי יודעת
שאני לא באמת
דומה
למישהו.

מי את?
אחת עם מילים יפות :)

ואם הייתי יודעת.הייתי מספרת.

כי מישהו אחר מוצא את עצמו בך. לא?
מכל מקום, באמת שיר נוגע ללב. המשיכי כך.

אבל זה באמת נדיר. אני עוד לא מצאתי :-)

ואין אדם דומה לחברו.

כיונת לדעת גדולים. חז"ל עמדו על יחודו של האדם. וכן פרשנים שונים לאורך הדורות. בחסידות וכן בקבלה

וכל האומר דבר בשם אומרו...

את ים ואדמה,
את רוח ונשמה,
את אש כיסופים מענגת.
אהבתי את הפורטרט הייחודי והמיוחד שלך :] התנגנתי יחד איתך!!

אהבתי שאהבת.

פורומים›סיפור שכתבתי›פורטרט עצמי

מאוד יפה. שיר כנה, נוגה. מאוד אהבתי.

תודה רובי. :-)

אם כן

מילים. זה מה שחשוב. :-)

אבל את כן דומה למישהו

תודה :-)

אהבתי.את אדם

יפה אמרת. :-)

לא אני אמרתי

בכל אופן. אהבתי את ההקשר :-)

התגלמותך בטבע נהדרת!!

תודה אינס :))