אמנם זה פורום יהדות ולא פורום ציטוטים, אבל יש ציטוט שאני נזכרת בו כשמדברים על שבת מתוך הספר הנפלא "מר אל, כאן אנה":
"מהי," שאלה אותנו [אמא] יום ראשון אחד אחרי הצהרים, "היצירה הגדולה ביותר של אלוהים?"...
"זהו היום השביעי" התנשמה [אנה], "זה ברור- יום השבת."
"לא תופס את זה," אמרתי, "אלוהים עשה את כל הניסים והנפלאות שלו בששה ימים ואחר כך סגר את החנות למנוחה קצרה. מה כל כך פנטסטי בזה?"
אנה ירדה מכסאה, באה והתישבה על ברכי. הבנתי את זה; זו הייתה הגישה שלה כלפי התינוק שלא רואה ולא שומע- אני.
"למה רצה מר אל לנוח ביום השביעי?" פתחה.
"אני חושב שלא נשארו לו כוחות אחרי שבוע של עבודה קשה," עניתי.
"לא, הוא לא נח בגלל שהיה עייף."
"מה,- לא? אני מתעייף רק מהמחשבה על כל מה שעשה."
"בטח שלא. הוא לא היה עייף."
"לא?"
"לא, הוא המציא את המנוחה."
"אה, זה מה שהוא עשה, מה?"
"כן, וזאת היצירה הכי גדולה שלו. המנוחה. מה לפי דעתך היה בעולם לפני היום הראשון של מר אל?"
"תהו ובוהו אחד גדול אנ'חושב."
"נכון, ואתה לא מסוגל לנוח במקום שיש בו תהו ובוהו אחד גדול, מה?"
"אני חושב שלא. טוב, אז מה?"
"אז אחרי שהוא התחיל לעשות את כל הדברים ההם, נהיה קצת פחות תהו ובוהו בעולם."
"מתקבל על הדעת," הנהנתי.
"אחרי שמר אל גמר הכל, את כל מלאכתו אשר ברא אלוהים לעשות, כבר לא היה שום תהו ובוהו בעולם; ואז אפשר לנוח. ובגלל זה המנוחה היא הנס הכי גדול מכולם. עכשיו אתה מבין?"
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
