היסטוריה ופעילות
[עריכה] הקמה
הקואליציה הוקמה בנובמבר 2000 עם פרוץ האינתיפאדה השנייה. היא הוקמה על ידי 9 ארגוני נשים המזוהים עם השמאל בישראל: בת שלום, נשים בשחור, תנועת נשים דמוקרטיות בישראל (תנד"י), הסניף הישראלי של WILPF – ליגת נשים בינלאומית לשלום וחירות, נשים לדו קיום (נל"ד), נגה (כתב עת פמיניסטי), אמהות ונשים למען שלום, פרופיל חדש ומחסום Watch. בהמשך הצטרפו לקואליציה נשים עצמאיות שלא פעלו במסגרות ארגוניות אחרות. שמה המקורי היה קואליציית נשים למען שלום צודק, במהלך הזמן קוצר שם הארגון לקואליציית נשים לשלום.
באותו חודש נוסח, באסיפה שהתקיימה בנצרת, מניפסט בשם "החזון הפמיניסטי לשלום" ובו עקרונות התנועה: "מאבק לסיום הכיבוש על בסיס שתי מדינות לשני העמים, ירושלים כשתי בירות לשתי המדינות, פתרון צודק לבעיית הפליטים על בסיס החלטות האו"ם, שיתופן המלא של נשים בתהליכי שלום, צמצום המיליטריזם בישראל, צדק חברתי וכלכלי לכול, שוויון אזרחי לפלסטינים אזרחי המדינה והשתלבותה של ישראל במזרח התיכון."[2]
[עריכה] פעילות
בעקבות הקמת גדר ההפרדה מקיימת התנועה סיורים לאורך הגדר מאז 2004, לטענתה השתתפו בהם למעלה מ-2,000 ישראלים. כמו כן היא מקיימת פעילות לדוברי רוסית.
הקואליציה הצטרפה לקמפיין ה-BDS הקורא להחרמת מדינת ישראל ומוסדות ואישים ישראליים, ואף יזמה את הקמפיין "מי מרוויח מהכיבוש?" ובו היא מציינת חברות ישראליות וזרות שלטענתה מרוויחות מה"כיבוש" וקוראת להחרימן. Who Profits from the Occupation? בין השאר פעלה להחרמת אלביט מערכות, חברת הקוסמטיקה AHAVA המוכרת מוצרים מים המלח וכן פעלה לכך שאוניברסיטת ברקלי וקרן הפנסיה הנורבגית ימשכו השקעות מישראל.
"קואליציית נשים לשלום" מקיימת מאז 2006 כנס מקביל לכנס הרצליה בשם "ביטחון וחוסן - למי?", אשר נועד לדבריו מארגניו "לשנות את המשמעות של תפיסת הביטחון הצבאית-מילטנטית-גברית באמצעות דיון על ביטחון בהקשר פמינסטי-אזרחי". הכנס מתקיים בשיתוף עם "אשה לאשה" ונתמך כספית על ידי האיחוד האירופי והקרן החדשה לישראל.[3]
"קואליציית נשים לשלום" משתפת פעולה עם תנועת "אחותי" שמנהלת עבורה את "פרויקט השלום החברתי" המיועד לנשים מזרחיות.[4]
מאז 2007 מציינת התנועה את הנכבה ומארגנת פעילויות ביום הנכבה (מאז יום הנכבה ה-59). כך למשל, ציינה את הנכבה ב-2011 על ידי הפרחת בלונים שחורים בכיכר רבין בתל אביב.[5]
הקואליציה פעלה להגשת תביעות כנגד קציני צה"ל ובכירים ישראלים בחו"ל (בהם ציפי לבני) באשמה לכאורה של פשעי מלחמה. פעילות זו גברה בעקבות מבצע עופרת יצוקה.[6]
ב-2010 הביעה תמיכה במשט הטורקי שניסה לפרוץ את הסגר על רצועת עזה. לאחר העימות האלים עם חיילי צה"ל הצהירה הקואליציה שהיא "ניצבת בסולידאריות עם העם הפלסטיני ועם החברים הגיבורים של המשט לשחרור עזה".[7]
בעקבות הטבח באיתמר ב-2011 השתתפו פעילות הקואליציה, ביחד עם עוד מספר ארגוני שמאל רדיקלי ישראלים, בביקור מחאה בכפר עוורתא ממנו יצאו הרוצחים, לאחר שראו את פעילות כוחות הביטחון בכפר כברוטלית מדי.[8]
ב-2011 השתתפה הקואליציה ב"שבוע האפרטהייד הישראלי" - אירוע אנטי-ישראלי המאורגן על ידי ארגונים פרו-פלסטינים המיועד לבצע דה-לגיטימציה למדינת ישראל - וארגנה פעילות בנושא ביפו. באותה שנה ארגנה הפגנה כנגד התקרית במג'דל שמס ביום הנכבה 2011, שבה פרצו עשרות מתפרעים[דרוש מקור] פלסטינים-סורים את הקו הסגול ו-4-10 נורו למוות.[9]
[עריכה] מימון
לפי אתר NGO Monitor:
* בין השנים 2006-2009 הקרן החדשה לישראל (NIF) אישרה מענקים בסך $294,129 לקואליציית נשים לשלום.
* תורמים מרכזיים כוללים את שווייץ, הולנד (באמצעות ICCO), נורבגיה (באמצעות Norwegian Church Aid), קרן רוזה לוקסמבורג, קרן היינריך בל (כספים שבמקורם מהממשלה הגרמנית), Oxfam Novib, Kvinna Till Kvinna.
בעקבות פעילותו של ג'ראלד מ. שטיינברג כנגד הקואליציה[10] וחשיפת תמיכתה ב-BDS נגד ישראל הודיעה ב-15 במאי 2011 הקרן החדשה לישראל על הפסקת הזרמת המענקים לקואליציה ודרשה מהארגון להסיר את שמה מרשימת התורמים באתר. בתגובה האשימה הקואליציה את הקרן בכניעה למסע ההסתה שמתנהל נגד ארגוני השמאל וזכויות האדם וקראה לתומכיה להרים תרומה כדי לפצות על הפסקת המימון.[מתוך ויקיפדיה)
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
