"וְרוּחַ אֱלֹהִים, מְרַחֶפֶת עַל-פְּנֵי הַמָּיִם"
צף לי..
צף לי על פני מים שחורים,
אני צף בים שחור של שאריות
שאריות מהחיים, שאריות מאתמול, שאריות ממחר,
שאריות מאהבה שעברה, שאריות מאהבה שתגיע.
גוף צף לו על פני מים שחורים וגוש של שאריות מתקרב ונצמד אליו,
הכול מתעמעם והנה אני במקום אחר, אני זוכר את היום הזה..
זה היום האחרון שדיברתי עם אימא לפני שהיא נפטרה.
בחיים לא בכיתי ככה כמו ביום ההוא, זאת הייתה הפעם האחרונה שבכיתי.
אני חוזר לים השחור והגוש המשיך לשוט לו הרחק ממני.
אני מזהה יבשה באופק כדאי לשחות לשמה.
שוחה לכיוון היבשה תוך כדי התחמקות מגושים נוספים..
פאק גוש אחד הצליח להדבק אליי
שוב הכול מתעמעם ואני כבר במקום אחר..
אני מוצא את עצמי על כיסא שגדול מהגוף שלי.
כנראה זיכרון מגיל קטן, מולי שולחן שמסביבו קבוצת זאטוטים שנראים ממש מוכרים
כנראה חברי ילדות. במרכז השולחן עוגה צבעונית עם נרות דלוקים מעליהם.
מצדדי אימא ואבא ביחד.. עכשיו אני נזכר זה היומולדת 11 שלי,
היומולדת האחרון שאימא ואבא היו ביחד, חודש אחרי אבא כבר חי
עם הבן זוג החדש שלו ''הדוד איציק''.
''קדימה רן תכבה את הנרות'' אבא מדרבן אותי.
נשפתי חזק הנרות נכבו ואיתם כול החדר.
פוקח עיניים ואני שוב בים השחור מוקף גושים.
מתרכז בלצאת מהים הזה, חוזר לשחות לכיוון היבשה מתחמק מגושים נוספים.
סופסוף יבשה.. מתהלך בתחילת החוף
פאק זה גוש אחד ענקי!
חושך מוחלט תוקף אותי ואני נופל ארצה.
העיניים נפתחות לאט לאט ואני באוטובוס, מחזיק ידיים עם ענבר.
רגע.. אני לא זוכר את הרגע הזה..
היא מדברת על ארוחת שישי שעשינו אצל ההורים שלה.
אהה זה קרה לא מזמן. מבצע סריקה על האוטובוס אין משהו מיוחד.
שני חרדים יושבים באמצע האוטובוס, אימא ושני הבנות שלה,
זוג זקן ליד הנהג וקבוצה של תיכוניסטים עושים רעש לידי וענבר בסוף האוטובוס.
פתאום נשמעת צעקה ''אללה אכבר'' זה אחד החרדים באוטובוס.
קולות בהלה נשמעים ופיצוץ מחריד מזעזע את האוטובוס.
אני שוב צף לי בים שחור של שאריות.
שאריות מהחיים, שאריות מאתמול,
שאריות מאהבה, שעברה שאריות מאהבה שלא תגיעי.
אני מת
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
![דני זמנה :]](https://simania.co.il/images/users/42974.jpg)
