הם יושבים ועומדים שם ואני מתסכל בטוח ומבולבל.. ככה על כולם כל מי שהיה שם וכל מי שלא, לכולם הייתה בעיה והם לא ידעו שלי יש את הבעיה הכי גדולה.
היום נפתח באיטיות אפופת אדמומיות ממש קשה.. החוזק השגרתי שלי היה לצידי, חיפשתי תשובות מאנשים זרים שאפילו לא מדברים. אין להם מושג שאני רוצה תשובות ועכשיו!
מי שלח אותי לפה? ולמה אני כאן בכלל?!
אתמול היה טוב.. היה חלומי.. חלומי כ"כ שהידיעה שזאת הייתה הפעם האחרונה גרמה לזה בדיעבד להפוך לעוד נקודת שפל/שיא בשנה האחרונה שנעה בין אושר לאומללות.
משהו בתוכי מתבשל וכשזה ייצא זה יעוף כמו טיל של קנדאורוב ב-94', חד, לא מדיוק, אבל אם זה לכיוון אז חסר לאיש שיעמוד באמצע.
כרגע הכל רגוע וטוב, על הגדר, צובר כוחות וחוסך לקיבעון.
מסתכל על הסביבה בשחצנות זהירה.. אמפתי ומריר.
לא הרבה מכירים אותי באמת ורובם יודעים שניתוח האישיות הזריז שלי קצת מפחיד וכשרוני, מה שגורם לקרבה מרוחקת.
הפשטות המסובכת שעוטפת אותי משגעת.
זרועות נפרשות לצדדים שוות ומדודות פס דקיק עובר באמצע סימני קיפול נייר הדמיון משתולל ומתעתע.
אתה מסתכל עליי ורואה סימטריה, שני צדדים שווים ושונים שיוצרים אימייג' אחד קצת שבור, זהו אופיי השברירי כרגע אולי עוד חמש דקות הוא יהיה ברור.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ליוסי יוסף
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
![דודה דיי (פעילה לשעבר [גילאי 12-13] )](https://simania.co.il/images/users/63456.jpg)