הזיעה של השמן שנודפת מחריצי המסילות בכניסה למאפיה.
הזמן הקצוב שבין הביס השלישי לפיתה הבאה.
הזקנים ששותים בירה מכבי עם חולצת משבצות ישנה.
אבן הבזלת שמסביב באמצע העיר העתיקה.
השאלה הקבועה שנשאלת כמו בפעם הראשונה.
החיוך המביך של התודה.
הנאומים הנדושים כל חמישה סיבובים בשדרה.
הגשם בחלון שנמרח לקשת שקופה.
ההתמקמות בספסל הקדמי בכניסה לבניין.
המרוקאי הזקן שמבקש שתבוא להשלים מניין.
הכלב העזוב שמביט בך בחוסר עניין.
הידיעה שאתה לא צריך להסתכל בשעון כל הזמן.
הקטנים הקטנים שאותם אנו מזניחים
מגיעים בשמחה לאנשים הנכונים
שלא מבקשים הרבה בזמן שהותם
כי הם חיים על צירי זמן אחרים
שלא נמדדים בערך חומרי
אלא בהרגשה חמימה וחיוך יקר ואמיתי
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ליוסי יוסף
נכתב לפני 13 שנים ו-11 חודשים
אל תנסו להבין מעכשיו אני מודיע זה יפה כמו שזה!
גם אם זה נשמע כמו אוסף של ג'אנק טוק באמצע חלום רטוב כשאתה מנסה לישון צהריים, ממש "רפיד איי מובמנט".
חוויות מהתת מודע, לעקוב כי לא הכל מובן, אבל להכל יש הסבר.
תפוס שניה.. שניה רגע! תחזיק, יופי תעמוד ככה.. כן.. זהו יש לנו את זה!, אל תדאג אנחנו נוריד את זה בעריכה, ואל תשכח לבוא בעוד חודש נשלים את החסר.
אהה אתה פה, יפה זכרת עכשיו קח את כל החלקים תסדר אותם יפה יפה, לא! לא! נו לא ככה! באמת.. נו מה אתה דפוק?! אתה כזה ברווז!
טוב נו סליחה לא רציתי להעליב אחי...
אני יושב באוטובוס ושומע קשקשת מאחור, "ילד קרחת!" "ילד תלתלים!" אדום.. אדום לי במוח! והוא מסתובב אליהם וצוחק ואני מסתובב אליהם וצועק, הם שותקים.. נראה רק יגידו מילה.. אני יהפוך בסוף למה שאני מנסה למנוע שהם יהיו, מצחיק אה? עשה לי טוב.
תק תק תק זה נשמע כמו מסרטה ישנה, רעש טוב דווקא.
תק תק תק האצבעות והקנאקים הנוזל שמשמן את הסחוס מתפקפק לו שם וזה גם רעש טוב.
תסתכלו שניה על רגלי הציפור הן לא מפחידות? כמו אשמדאי בסיפורי שלמה אשכרה עם הקמח ברצפה נו.. תסתכלו יש פסים כאלה גם.
קח נשימה עמוקה ותסתכל עליה.. לא יותר טוב? תראה איזה יופי!
איזו עיצוב מדויק, היא שלך קח אותה, אה אגב היא חלק מהפאזל שלך אז אל תשכח לבוא איתו גם כן בעוד חודש.
טוב נו בואו נעזוב את הקטע של האמא כן אני יודע שהוא בין החלקים הכי יפים אבל כאן הוא פשוט לא משתלב! רגע.. אולי עצם זה שהזכרתי אותה אז היא כבר השתלבה? אבל אני לא רוצה! טוב אני כבר לא יכול, כבר כתבתי וחוץ מזה היא חלק בלתי נפרד.
אתה מרגיש שכולם משתלבים להם שם ואתה רק מתעצבן ולא מוצא את עצמך אז אתה ממציא לך דעות מגניבות משלך כדי שכולם ירקדו לפי החליל שלך, אז למה שלא תצא קצת? תטייל, תשתה, ואל תזיין אתה עושה את זה יותר מדי קח הפסקה מזה גם כן כמו הנזירים, תתנזר, תתחנזר, תאכל לאפה ענקית עם הרבה עמבה.
עמבה זה תבלין ואף אחד לא יודע את זה, אני מת על עמבה!
עמבה אולי היא הסמל הכי גדול ל-להיות מיוחד, הרבה אנשים לא אוהבים אותה כי זה מריח לא טוב ונראה זוועה אבל מי שבאמת אוהב אותה יודע למה.
למה ליין יש אנשים שיודעים להעריך בציר, ריח, טעם ולעמבה אין? עמבה זאת אומנות!
עדיף שזה יישאר ככה שאף אחד לא יאהב אותה וכך היא תשמור על המיוחדות שלה ולא תיהרס שם אצל הטיפשים.
אשכרה עמודה על עמבה!
אם אתם גם רוצים כזה אז תקשיבו טוב טוב להסבר לכל אחד יש כזה איפשהו ואני יגיד לכם איפה למצוא אותו.
לכו מתחת לאיפה שמאחורה והכל מלמעלה יש שם מן מחסן כזה נעול היטב עכשיו כל לילה פותחים אותו כמה אנשים בלבן.
וביום פותחת אותו מישהי צבעונית אבל לא כל יום! רק שבא לה, קוראים לה מוזה.
כוסאמא שלה! אני יקלל אותה כאן ועכשיו היא לידי היא פתחה לי את המחסן חח.
איזה מצחיקה היא, לא נעלבת פשוט, רק שלא תתנקם בי, לא.. היא מקצועית המוזה הזאת היא מסתכלת ישר, באה, מוציאה ת'צרור ותחשבו איזה צרור יש לה, פותחת ת'באסטה ויאללה שוטטט.
אני במרפסת מסתכל על כלום, ופתאום!! שתי כנפיים לבנות ענקיות נשבע לכם! נפתחות לי מול הפרצוף.
אני יודע! היא אשכרה הסתכלה עליי ותכננה הכל וחיכתה לרגע שתפתיע אותי היא יודעת שאני שונא את מטילות הביצים.
זאת הייתה לילית, לא יודע איזו מהם.
אמא!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
עוד פעם את? נו מה חייב? ואם אני רוצה לעשות את הרפסודיה כמו שאני רוצה?
אני לא רוצה להיות חקיין! זה עלוב!
זאת ממנהטן אמרה לי שמה שבא לך מהלב אתה הכי אוהב.
אל תהרוס את החלק הזה! אניני הטעם מעדיפים שבין השורות והגידים יש קצת שומן שמוסיף את הטעם, אז אל תייבש יותר מידי.. תן לזה להיות מדיום רר, בלי להשתגע, אבל שוב הכי חשוב השומן.
עוד פעם, בואו נעשה את זה לאט עם הסבר מפורט:
קח אותה, תן לה להתבשל על הגב ותלוש, תלוש את כל החלקים, לא מהמציאות ראבק! תלוש כמו בצק! יופי ככה! עכשיו תהפוך אותה על הבטן ותיתן את המילוי לאט לאט, אהבת? לא? נו ידעתי אמרתי לך להפסיק עם זה, לך תאכל משהו, תישן ותספר לי מה חלמת. מה למה? אני יוסף יא טמבל!
זה בא עם יין טוב אל תשכח, חשוב מאוד להשקיע, שום לא יעזור פה.
גלילאו! גלילאו! גליליאו! גלילאו! מגנפיקו או או או.
לא אני לא בחור עני, אפ אפ! אני גם לא רוקד פאנדנגו! ממש לא!, אני רק אוהב את העליות והמורדות במצב הרוח, זה חזק!
קצת קטורת, ריח הוא החוש הכי חשוב! אנשים שלא מריחים לא יצירתיים והפלצנים לא מריחים את עצמם אז הם אין להם חוש הומור.
טוב אפשר לסכם הכל ולהגיד שהכי חשוב השניצל (עוף) של אמא (אמא זה אמא) ביום שישי (היום האהוב עליי) עם קצת עמבה (גם ריח וגם טעם)!
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ליוסי יוסף
נכתב לפני 14 שנים
אפרופו מרפסת חשבתי אולי לתת איזושהי פרפרזה לתורים ארוכים.
ככה לקחת את העניינים.. לסבכת'ם קצת...
לקחתי מגבת לחה.. שמתי על הרצפה, עליתי יחף עליה והתחלתי לגרור אותה מבלי להתנתק ממנה.
לקחתי מגבון לח... שמתי על השולחן, שמתי שתי אצבעות עליו והתחלתי לגרור אותו מבלי להתנתק ממנו.
לקחתי סיגריה, מצת, מאפרה, התישבתי במרפסת והסתכלתי על הנוף, ראיתי מפיסת הים שעוד נותרה לי מנקודת הנוף תור ארוך, אנשים עמדו על המים, מחכים, עומדים שלובי ידיים, מיואשים.
אף אחד לא הבין למה הוא עומד שם ולמה הוא מחכה, הם פשוט היו שם.
חיכו בצימאון למידע כלשהו שיתן להם תקווה להמשיך, בסוף התור חיכה שם יוחנן, הוא עמד עם דפים.
אחד האנשים עמד מהצד, ניסה לפלס לו דרך ישר אל יוחנן, אף אחד לא נתן לו לעבור.
איש אחד שעמד שלישי מהסוף התחיל לצחוק בלי שליטה, הוא ראה את מה שאחד לפניו לא יכול היה לראות.
אחרי שהרצפה והשלוחן היו נקיים, הסתכלתי על מנשה חבר של בריז'יט, הוא היה בטירוף,הם התחילו לשיר שרים מטומטמים, ואני התחלתי להמציא להם מילים משלי עם המנגינה שלהם.
כמובן שהם היו המומים ונבוכים למראה הילד ששר "כי אתה אתה אתה אתה אתה" עד שנה הבאה.
התור נראה כאילו התחיל בליבת כדור הארץ והמשיך עד סוף הרקיע.. איש אחד פלט " סתום כבר " ואחד אחר "גאון" מישהי מילמלה "חשבתי שאתה אומר על המצחל עיחג עכגג.." וזה שאחריה הסכים ללא היסוס..
חשבתי שמהרפסת אני אוכל איכשהו ליצור איתם קשר.. אמרתי שאם אני אצעק חלש הם אולי ישמעו.. וואלה שמעו..
ראיתי שבחור צעיר אחד אירגן מגפון ונתן אותו לבחור אחר..
" מה אתה רוצה גבר ? "... " לא שומעים ברור אבל קלטנו שאתה רוצה משהו.."
סימנתי להם אצבע משולשת, הם קימטו מצח.. נראה שאפילו קיללו... התבאסו נראה לי.
צעקתי לכיוונם הפעם יותר חזק..." כושלאמא שלכם למי אתם מחכים ?!"
אותו בחור עם המגפון נראה מיואש ממני והוא העביר אותו לאדם מבוגר, נראה כמו בן 60-70, הזקן הסתכל לי ישר אל תוך העינים, הוא סיפר לי בקול גדול שפעם הוא היה מתאגרף, שאבא שלי מכיר אותו. ואני שאלתי מאיפה לעזאזל הם השיגו מגפון?!
בקיצור...
בית קטן שוכן לי מתחת למרפסת, גר בו אדם ללא פרצוף, אין לו דעה בחיים האלה, הוא יודע בכל יום לצאת, להסתכל לכיוון המרפסת שלי.
הוא לא מדבר, הוא רק מסתכל, הוא עושה זאת בחשאי.
חברה שלו כנראה שרופה לי על הטוסיק. היא מחייכת אליי בחטף בדיוק כשהוא מסתובב אל פתח דלתו. באותו יום כשהיה את התור הענק.. תפסתי אותו, הורדתי אותו על ארבע, בכוח, חברה שלו באה אחריו ללא התנגדות, ועמדה גם היא לצידו, על ארבע.. שמתי מתחתיהם מגבת לחה.. והם גררו אותה על הרצפה. אני לקחתי מגבון לח שמתי את האצבעות על הגב שלה, הלכתי שני צעדים אחורה ובעטתי בהם, הם עפו אל התור.
התחלתי להרהר.. מי בעצם השולט בתור.. מי מוביל שם את דעת הקהל, מי בוחר להם ?
ישבתי במרפסת, ראיתי שבכביש הקרוב עומד איש מרגיז, בתכלס הוא גבר, דעתו משותפת לשלי, אבל הוא מרגיז, נראה כאילו הוא עושה דברים מאחורי גבי, אבל נתתי לו לעמוד שם בכביש, הוא היה צריך את האישור שלי. הוא לא היה אוכל ושותה כלום, עומד יום שלם, לפעמים הוא היה בוכה שקר לו, אז הייתי זורק לו שמיכה אדומה, קרועה ובלה, הקרעים נוצרו מהנשיכות שלו בכל פעם שיצאתי החוצה הוא היה משחק אותה קשוח שלא נשבר, אז נתתי לו להשאר, לא רציתי לשלוח אותו אל הטירוף בתור הענק.
זה כבר שבוע שהם עומדים שם.. הזמן מתגלגל לאיטו, והם לא מבינים מה הם עושים שם על הים, בלי תכלית, מסודרים בתור כמו חיילי צעצוע של ילד בן 6 שהפך את החדר שלו לחדר מלחמה, כולם הלומים ואלומים. קפואים עם מבע הפנים האחרון שנשאר להם רגע לפני שלקחו אותם באמצע הלילה, כולה רצו קצת לישון, אולי לנוח מול הטלויזיה, לקרוא ספר טוב..
פאף! קומו! אתם באים עכשיו!
יד ענקית לקחה אותם כמו היד הרובוטית במכונת בובות.. שלאק.. תפסה אותם בקצות האצבעות.. וזרקה אותם לים..
אתם בטח שואלים למה הייתי צריך מגבת ומגבון לח..? אז ככה..
האנשים לא באמת עמדו על המים, בתוך המים היו ערימות של אבק.. ממש גבעות.. מהגבעות נוצרו שבילים על פני המים.. שבילים ישרים שעליהם עמדו האנשים.
הם עשו מלא רעש, לא יכולתי לסבול אותם.. אז ניקתי ת'אבק.. לפחות אצלי, לדעת שהאבק שלי לא נותן להם משענת.. אבל זה היה טיפה מן הים.
הבנתי מי בוחר להם!
טוב הלכתי לישון, תעשו לי טובה.. אל תהיו פרימיטיבים, תארגנו לי סמרטוט חדש למרפסת ואם אתם לא מוצאים אז תחכו בתור ותבקשו את יוחנן ותנסו לנחש כמה זמן עמדתם בתור.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ליוסי יוסף
נכתב לפני 14 שנים ו-1 חודשים
הם יושבים ועומדים שם ואני מתסכל בטוח ומבולבל.. ככה על כולם כל מי שהיה שם וכל מי שלא, לכולם הייתה בעיה והם לא ידעו שלי יש את הבעיה הכי גדולה.
היום נפתח באיטיות אפופת אדמומיות ממש קשה.. החוזק השגרתי שלי היה לצידי, חיפשתי תשובות מאנשים זרים שאפילו לא מדברים. אין להם מושג שאני רוצה תשובות ועכשיו!
מי שלח אותי לפה? ולמה אני כאן בכלל?!
אתמול היה טוב.. היה חלומי.. חלומי כ"כ שהידיעה שזאת הייתה הפעם האחרונה גרמה לזה בדיעבד להפוך לעוד נקודת שפל/שיא בשנה האחרונה שנעה בין אושר לאומללות.
משהו בתוכי מתבשל וכשזה ייצא זה יעוף כמו טיל של קנדאורוב ב-94', חד, לא מדיוק, אבל אם זה לכיוון אז חסר לאיש שיעמוד באמצע.
כרגע הכל רגוע וטוב, על הגדר, צובר כוחות וחוסך לקיבעון.
מסתכל על הסביבה בשחצנות זהירה.. אמפתי ומריר.
לא הרבה מכירים אותי באמת ורובם יודעים שניתוח האישיות הזריז שלי קצת מפחיד וכשרוני, מה שגורם לקרבה מרוחקת.
הפשטות המסובכת שעוטפת אותי משגעת.
זרועות נפרשות לצדדים שוות ומדודות פס דקיק עובר באמצע סימני קיפול נייר הדמיון משתולל ומתעתע.
אתה מסתכל עליי ורואה סימטריה, שני צדדים שווים ושונים שיוצרים אימייג' אחד קצת שבור, זהו אופיי השברירי כרגע אולי עוד חמש דקות הוא יהיה ברור.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ליוסי יוסף
נכתב לפני 14 שנים ו-1 חודשים
התרגלתי...
אותו יום המשיך לעבר אותו יום שבאותם ימים הוא היה דומה.
למחרת הוא התחיל כמו שלשום, מרחתי קצת חומוס על הכיסא.
נסעתי באותו מסלול, חזרתי.
אם להגיד את האמת קצת נמאס לי מהעיגול הזה ,בצד השמאלי של התימני היה יותר טוב, צד יותר כריזמטי.
אם אתה באמת מתרגל ואתה עושה אומנות מהשגרה אתה הופך להיות משגל מקצועי, כזה שדופק את צבעי הקשת ב-"ריש".
אז ברגיל אתה די טוב? ומה עם הלא צפוי? גם שם אתה שולט?! אה?!
הרי אתה יודע שאם אתה מעמיד את כל העולם בשורה אחת ואז תיתן כיף לכל אחד ואחד לכל יצור שחי פה אי פעם על כדור האדמה הזה אתה תמוסס אותם בנגיעה.
לקחתי את נפשי למטבח יפני, שם נפחתי את נשמתי, החלטתי לשחרר שם את המוזה.
ביחד עם טלפון לאדון ביצת יען. אין לו ביצים רבותי! אין לו! המלך הוא בסך הכל פה ביום. שמדי יום רגיל הוא מוציא אותך מכליך.
בעיגול אחר אתה מאמין שעל פיהם ישק פיך לפלח השמאלי של התחת.
למרות שאתה לא כזה ואתה מנסה לקחת את הכל להאמין במה שאתה בסוף מחליט להאמין.
איפה הוא?! פתאום הוא נעלם! וגם היא.
תחליפים מחומרים משמרים וצבעי מאכל הם לא הדבר האמיתי, אם אתה תנסה לשחק אותה שהכל טוב והכל זורם אתה תשקר רק לעצמך, ואם תחזור לעבר אתה תבלע שם ואח"כ לחזור לשגרה הטובה יהיה דבר מאוד קשה, השגרה היקרה והאכזרית הזאת מקפיאה לך ת'קימוטים בין הגבות.
פתאום אני מגלה שאיזה אחד מהתקופה של חום-כחול התאחד עם שגרתו שלו, והרבה כאלה עם שגרה מתאחדים או נפרדים ממנה.. או ממנו.
אם אני מנסה לחשב הלאה את המהלכים ואני שולח את הרץ להפיל את הצריח ואז אני קולט שאין סיכוי שאתה לא עובר דרך המלך, המלכה מתה מזמן, המלכה שלך אם חשבת אחרת.
אז אתה מוותר על המהלך, אתה אומר אולי אני אעבור לC-3 שם יותר אוורירי ולא צפוף.
מחווה לצינון חדש, צינון טוב, צינון שרק את תביני, אם את תביטי בהרגל את תתאהבי בו, הרי את כמוני בדברים האלו, את רק מתחבאת מתחת לבית, מידי פעם יוצאת החוצה לשאוף אוויר, עפה מידי פעם לאנשהו, מנסה לשכוח את ההרגל הקודם, את השגרה הקודמת.
קוראים לזה התקדמות מההווה אל עבר העבר. אגב הכרתי עכבר חדש די חמוד.
ברגל ימין נכנסתי להרגל חדש, אני מקווה שהיא לא תיהיה שונה מהשגרה הקודמת, אין שום דבר שהוא שעתוק מושלם מכל דבר אחר על הפלנטה, אז ככה שגם בהתרגלות יש חתיכות של הפתעה הן בעולם הזה והן בעולם הבא.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ליוסי יוסף
נכתב לפני 14 שנים ו-1 חודשים
