כשהיתה השריפה בכרמל אמרתי "זהו. הדברים ישתנו. אנשים יקומו ויזיזו את עצמם", וזה לא קרה.
40 איש נשרפו בחיים, בתי אזרחים נשרפו עד יסוד והממשלה מינתה "ועידה" מבלי שאף אחד יקח אחריות אמיתית, או ישנה את הדברים למרות שכל ההתראות כבר היו שם, וברור היה שבשכר והציוד לא יוכלו הכבאים לכבות את השריפה.
למה אני מחזירה את זה? כי זו היתה הנקודה בה אמרתי לעצמי שאני לא אחיה יותר במדינה הזו שבה אפילו התושבים עסוקים באח הגדול ולא בשינוי אמיתי ולטובה.
המחשבה שרעידת אדמה צפויה לא מזיזה את הממשלה ולא את התושבים- זה משהנו שאני עוד לא מצליחה לתפוס. כשקיבלתי איזו הודעה מוקלטת שאם ארצה דיווח 10 שניות לפנ רעידת אדמה עלי להצטרף לאיזה שירות- כלומר ממסחרים גם אסונות- זהו. בקשת מפלט באוסטרליה עם כמה מידידי הטובים.
כנראה שההתעוררות באה מאוחר יותר. ואני שמחה שאנשים מבינים שלא הגיוני לחיות אצל ההורים כי בלתי אפשרי לקנות בית במליון שקל ולשלם משכנתה ולגדל ילדים.
אני שמחה שהורים ליותר מילד אחד מבינים שהממשלה צריכה לעשות משהו כדי שניתן יהיה לגדל ילד בלי הנטל הכספי העצום.
יש פער בין העם לשלטון, לא משנה מאיזה מפלגה ולא משנה מי ראש הממשלה, וזה נראה בהתחלה כאילו בא לנו להיות מצרים ואנחנו כפויי טובה כי יש פה דמוקרטיה, אבל לא. זה לא קשור.
הדברים פה לא משתנים עבור העם, הם משתנים עבור אלו ששולטים בו, במה שאלו בוחרים לנכון.
זו ההזדמנות להזיז אותם ולטלטל אותם.
