קינות רבות אמרנו הבוקר, תשעה באב. קינות על חורבן הבית.
שני צדדים שבוכים ואחד לא יכול עדיין לחזור ולמחול לשני.
קמו אבות וביקשו וניסו ולא עמד להם כוחם וזכותם.
קמה רחל, מאנה להתנחם, מבכה את בניה שגלו וחילצה הבטחה שישובו בנים לגבולם.
על התפארת שהיתה ואבדה לנו קוננו,
על עשרה הרוגי מלכות,
על איומות ונוראות שפקדו את עמנו ביום זה.
יום אחד בשנה בו אם לא תאמר "אני אוכל אותך" לבתה הקטנה.
מר אויב רשע בא להחריב את המקדש ומצא אותו חרב. בא לשרוף אותו, מצא אותו שרוף.
אין לנו את מי להאשים אלא את עצמנו.
אוי מה היה לנו.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
