שלום לכולם!
שמי אלון פרנקל, אני משתתף בתחרות צרצר פיס בפייסבוק (תחרות של סיפורים קצרצרים) והעלתי לשם כמה סיפורים קצרים שכתבתי. אם אזכה, אנצל את כספי הזכיה על מנת להוציא לאור ספר שכתבתי. להלן הסיפורים שכתבתי, אם הם יפים בעינכם אודה לכם אם תצביעו עבור חלקם או כולם בפייסבוק (ניתן למצוא אותם על ידי הקלדת השם שלי בחלון החיפוש שבדף התחרות). כמובן שאשמח לשמוע גם כאן, בפורום את דעתכם הכנה.
ניחוח חמים של סוף החופש נותר מאחורי, לבדו. בין קירות מחווירים רופאים, אחיות ואמא. אני מביט בה ונרעד. בחוץ חמסין, אבל כאן- קר, תמיד קר.
כשטייל עם רקסי, ליד מקשת האבטיחים של התאילנדים, התקלקל מכשיר ה-MP3 החדש. ליאור קילל חרש, דווקא באמצע הלהיט, חשב. עוד זבל מהמזרח הרחוק.
אחרי הפרסומות, רק אחד מדיירי הבית יזכה במיליון. האם יהיה זה זאב? הקשישה "הסכסכנית"?, "האישה באדום"? "המאצ'ו" חובב כלי הירייה? הישארו איתנו.
קפיטן יאנסן כיוון את רובה הלווייתנים המיושן לעבר החיה האחרונה מסוגה. ועתה הצלצל בידו, טרם החליט אם יברך או יקלל את האוקיינוס ששינה את מזלו.
נמאס לי ממרוץ העכברים הזה, הספקתי לסנן מתחת לשפם, לפני שלקחו אותי אל המעבדה. במעבדה הודעתי לאחראי שאני מתפטר. ואז הם הכניסו את החתולים.
מהחלום הזה, החליט, הוא לא מוכן להתעורר. קשה להסביר למה בעצם, הרי על מה כבר חלם? על עץ? על תפוח? אבל אין ברירה, צריך לקום לעבודה.
היריעה כאן קצרה. אני מושך לכאן ולשם ונוכח בזה שוב ושוב. צר המקום מכדי לטוות עלילה אם עכביש אינך. ולא די להיות סתם סופר, צריך כאן משהו אחר.
נסיך ונסיכה נפגשו בממלכה, רחוקה, רחוקה. לפתע, אויה! מישהו שם בצרה. הביס הנסיך דרקון ענקי, הביסה גם היא דרקונית. ככה זה כשיש נסיכה שוויונית.
רשרוש. של צעדים עלי שלכת, או חלילה בינות חדרי הלב. צריך כבר להחליט וזה כואב. ינקות - רשרוש עלי שלכת, באחרית - רשרוש חדרי הלב ובסיום – כאב.
אוף. גוזל. בחופש זה לא קל. גור לך.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
