פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 982 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 14 שנים ו-3 חודשים המשיח בתל-אביב שאול בן ציון
השעה הייתה כבר כמעט חצות כשיצאתי מישיבת "שובו בנים" וראיתי את המודעה שתלויה על העץ. "המשיח בתל-אביב", היה כתוב באותיות של קידוש לבנה. עליתי על אוטובוס ועשיתי דרכי לשם. בדרך חשבתי, אם הוא בת"א אז בוודאי הוא ליד התחנה המרכזית כדי שכולם יגיעו לראותו. שאלתי את עצמי, למה הגיע דווקא לת"א ולא לירושלים, ולא מצאתי תשובה. האוטובוס היה דחוס נוסעים. בטח כולם נוסעים לראות את המשיח, חשבתי ביני לביני. הירידה מהאוטובוס התמשכה לה, כך נדמה היה לי מרוב התרגשות, מִרְפַּקְתִי את שעמדו לפני, עד שבאתי וירדתי מהאוטובוס ועיניהם נעוצות היו בי כמדקרות. כּוֹנֵף הייתי את מארז טליתי אל חזי בשתי יַדָי, עינַי תרות היו אחר סימני המשיח, ואוזנַי קשובות לקולות המיית קהלו. מרחוק ראיתי אורות מנצנצים. בוודאי כאן הִנֵּהוּ, הרהרתי ורגלַי נעשו קלות ותחושת ריחוף אחזה בם. בפתח המקום, מנוצנַץ האורות, היא עמדה חשופת אברים. בתחילה נדהמתי, אך מיד נזכרתי במאמר חז"ל, שמצוות בטלות לעתיד לבוא, כפי שֶשַנִינוּ בגמרא "הגיעו שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ – אלו ימי המשיח". היא חייכה אלי ואמרה, "המשיח הגיע". שמחתי שהגעתי אל המקום. עמדתי ופסעתי פנימה. שם בחלקו האפל של הפתח, על כסא רם ונישא ישבה היא, מעורטלת כחווה, שדיה השופעים פורצים מתוך חולצה לא גמורה. התלהבות ותשוקה נאחזו בעצמות-חלצַי. "כבר עשיתָּ עם מוניקה סקס?", שאלה זו שקִבלה את פנַי בַּכניסה, והמשיכה מיד, "יאללה, מוניקה כנסי עם המשיח לתא." אז נפנתה אלי ואמרה, מושיטה את ידה, "תן מאיה!"
"רגע", גמגמתי מהתרגשות, "אבל איפה המשיח?"
"תסתכלי עליו, באמת מחורפן הבן אדם! שמעת מוניקה, הוא שואל איפה המשיח? יאללה צא מכאן! עוד דוס חרמן!" צעקה, ודחפה אותי החוצה אל הרחוב עד שכמעט נפלתי ושמטתי את שקית הטלית מבין ידַי מעוצמת הדחיפה.
כך המשכתי לשוטט ברחובות "עירו של המשיח", ובאתי בשערי בית כנסת, סמוך לרחוב רוטשילד, שם, בדומיית אשמורת אחרונה, נשאתי תפילה לרועה העדרים, מדבֵּר אל לבי בשפתיים רוחשות, קולי לא נשמע, "הוֹדוּ לַיהוָה כִּי-טוֹב: כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.. שֶׁבְּשִׁפְלֵנוּ, זָכַר לָנוּ: כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ."
יצאתי את בית-התפילה אל הרחוב המתעורר לחיים, גשם עז החל ניתך על פני. למולי, מפתח בית אבות, יצאה אישה נתמכת בהליכון, עושה דרכה אל חלקת הנוי באיטיות. נעמדתי תחת מחסה והייתי מתבונן בה. כשהגיעה לחלקת הערוגות, בחצר הבית, נעמדה, הוציאה מכיס המעיל שכיסה את גופה חבילת פקעות. נתמכת באדנית בידה האחת, החלה שותלת אותן בזו אחר זו. ילד שהיה מהלך על המדרכה ומטריה בידו נעמד והביט בה. כחלוף זמן פנה אליה ושאל:"מה את עושה, סבתא?", והיא מחייכת אליו, השיבה:"שותלת פקעות נרקיסים". "ומתי הם יפרחו?" המשיך ושאל, מסיט את פאות לחייו אל אחורי אוזניו. "אולי רק בחורף הבא", השיבה. הילד המשיך לעמוד והוא בוהה בה. "אתה בטח חושב, למה היא שותלת פקעות שיפרחו רק בחורף הבא, ואולי כבר לא תהיה אז בין החיים?", אמרה, שאלה. מחה הילד את טיפות הגשם שזלגו על פניו, והשיב:"המלמד סיפר לנו שחוני המעגל ראה יום אחד איש נוטע חרוב. חוני שאל את האיש מתי יתחיל העץ להניב פירות, והאיש ענה לו שבעוד שבעים שנה. אז חוני התפלא ושאל אותו – אתה חושב שתחיה עוד שבעים שנה? האיש ענה לו ואמר, כמו שאבותינו נטעו לנו עצים שהיום אנו נהנים מפירותיהם, כך אני נוטע עצים כדי שצאצאַי ייהנו מהם", כך אמר וניכנס אל החצר מסוכך על הזקנה במטרייתו מפני הגשם שהלך והתחזק. "יפה דרש המלמד, אתה ילד נבון, אז למענך אני שותלת את הפקעות", אמרה מביטה בו וחיוך רחב ומאיר פנים התפשט על פניה. "אבל סבתא, המלמד אומר שפעמי משיח קרבים ואולי יבוא במהרה", שוב מחה מעל עיניו את טיפות הגשם, והרים את עיניו אליה, "אני כבר מאחר", הסתובב ויצא בחופזה ועשה את דרכו על המדרכה חולף על פנַי, ובראשי עברה אז המחשבה, אולי דווקא מכאן יבוא המשיח!
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 10 שנים ו-2 חודשים סיפור יפה. ציפור הנפש
ב"ה
שלום שאול בן ציון,
אהבתי מאוד את הסיפור.
תובנות, מוסר השכל וגם חוש הומור.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה -
לפני 14 שנים ו-3 חודשים יש כשרון MIKHEL
-
