פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 1306 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 14 שנים ו-3 חודשים ציפורים מתות בשֶמֶן מרטין
"הכלב הזה! שייחנק!", קיללה אמא בשישי לפני הצהריים. "מה אבא עשה הפעם?", הסתקרנתי. "הוא כל הזמן קונה דברים חדשים לבית!", האשימה, "הוא מבזבז את כל הכסף שלי על השטויות שלו! מה זה צריך להיות תשע מאות שקל על מדיח?". "תחשבי על המדיח שקיבלת בתמורה", הערתי, "ולא על תשע מאות השקלים שהוצאת". "זה מדיח, זה?", העליבה את מדיח הכלים, "כל הכלים פה מלוכלכים!". "כי עוד לא הפעלת אותו!", פירשתי. "גם התנור החדש שהוא קנה לא עובד", המשיכה לקטול את מוצרי החשמל. "חתיכת שכל!", צווחתי, "שמת את התנור על אוף!". "נכון, כדי שיבשל לי עוף!", סנגרה על עצמה, "והוא לא עשה את זה! אני מקווה שזאת הפעם האחרונה שאבא מקשיב להמלצות של ג'יפית". "ג' יפית!", תיקנתי, "או יותר נכון, ג' הִתכערת". "איך אני אמורה עכשיו לבשל עוף?", אבדה עופרה עצות. "אם עוף זה מה שאת מכינה לנו, אז עדיף כבר שהתנור יתקלקל", העלבתי, "כל החיים אני נאלץ לאכול את מה שאת מבשלת לי, תרתי משמע. לא מכינים כל יום את אותו דבר, בטח ובטח שלא עוף". "זה לא כל הזמן אותו דבר", שללה, "בראש השנה הכנתי עוף בדבש. ולמחר יש משהו שונה- שניצל!". "שניצל זה חזה עוף!", חידשתי. "לא יכול להיות!", התקשתה להאמין, "אבל זה של 'עוף טוב'!". "היית צריכה להשתתף בסדרה 'ציפורים מתות בשֶמֶן'", סיכמתי. "אז אני יכין כבד", התפשרה. "כבד עוף?", התפלצתי, "כמה עופות הרגת במו ידייך? שודדת לולים שכמותך!". "תביא את הספר בישול", נכנעה, "אני כבר ימצא משהו". "יש לך רק ספר בישול אחד", ציינתי, "אלף דרכים לבשל עוף". "לא נכון!", פסלה, "יש לי גם ספרים של מאכלי עדות, כמו הספר בישול המרוקאי, שמתחיל במילים 'קודם כל, תירגעי'. לא, בעצם, הוא מתחיל במילים 'קודם כל, תניחי את הסכין'. ויש לי גם את הספר בישול הרומני, שמתחיל במילים 'גנבי לך תרנגולת'". "לא פלא שעולמך הקולינרי כל כך מצומצם", השפלתי, "אולי תצפי בתכניות בישול, או שתקראי מדורי בישול בעיתון?". "היה השבוע בעיתון ראיון עם השף זהרוני", נזכרה, "היה כתוב שם שיש לו פּטיש לבישול. ממתי מבשלים עם פטיש?". "פֶטיש לבישול!", ניקדתי. "אה!", קראה כמבינה, "מה זה פֶטיש?". "פֶטיש זה אובססיה", תרגמתי. "סליחה ששאלתי", התנצלה. "זה כמו שפעם חשבת שזהרוני הוא פדופיל", השוויתי, "כי הוא חתך לפת, ואמר שהוא אוהב לפתות קטנות. אולי תכתבי בעצמך ספר בישול, ותקראי לו 'טעמי המקרא', או שאולי תגשימי את חלום חייך, ותפתחי אטליז?". "ואולי אתה תעשה משהו מועיל, ותתקן לי את התנור?", דרשה. "להועיל בטובי?", התחכמתי, "פשוט צריך לשים אותו על און. הנה, ככה". "תיקנת את התנור שלי!", הודתה לי אימי, "עכשיו אני יכולה להכין עוף אמיתי של 'עוף טוב', היחיד שנכנס אליי הביתה". "חכי, חכי שאבא יבוא", השלמתי.
לאחר מכן, נכנס אבא הביתה, ונבח: "גדי! תגיד לי שאני לא מריח עוף!". "אתה לא מריח עוף", שיתפתי פעולה. "אבל אני כן מריח עוף!", הכריז. "אבל זה מה שאמרת לי להגיד לך", הצטדקתי. "למדת את ההתחכמויות האלה בבית ספר?", כעס האב כהרגלו, "בשביל זה שלחתי אותך ללמוד?". "למדתי במכללה", הזכרתי, "ומימנתי את הלימודים בעצמי". "התעודת בגרות שלך לא שווה כלום", זלזל אבא. "קיבלתי תואר", דייקתי, "למה תמיד אתם מורידים אותי בדרגה?". "תואר ראשון לא שווה היום כלום", זלזלה אמא, "היית צריך להקשיב לי, וללכת ישר לתואר שני". "אמרה הפרופסורית", גיחכתי. "אתה לא תצחק על אמא שלך!", הזהיר אבא, "תשאיר את זה לי! היא יותר חכמה ממה שאתה חושב שהיא". "היא לא יכולה להיות פחות חכמה ממה שאני חושב שהיא", אמרתי את האמת. "אתה חושב שאתה כזה חכם?", זעף אבא, "בגילך כבר היו לי אישה ושני ילדים". "ואז פגשת את אמא?", צחקקתי. "נראה למה אתה תגיע בחיים", אתגר אותי. "בניגוד אליך", ניבאתי, "אני אתחתן עם מישהי עם מנת משכל חיובית, ולא עם מישהי שחייבת נקודות לפסיכומטרי". "אם הייתי עושה פסיכומטרי", הצהירה, "הייתי מקבלת 100!". "אין לי ספק", אימתתי, "הציון הוא בין 200 ל-800". "שוב אתה מתחצף לאמא שלך?", הגן הבעל על כבודהּ המפוקפק. "היא דורשת את זה", התגוננתי, "כמה בושות היו לי כשאמרתי לאנשים משפטים שהיא לימדה אותי, כמו: 'אמור הרבה, ועשה מעט'". "אז מה?", הרגיעה אמא, "אף אחד לא מת". "עדיין לא", עדכנתי. "אתה צוחק עליי שאני טיפשה?!", זעמה, "אז אני צוחקת עליך שאתה שמן, יא דינוזארו!". "אמא, הבנתי שאת טיפשה", גיליתי, "אין צורך שתוכיחי לי את זה בכל הזדמנות". "אני יראה לך מי טיפשה!", איימה. "זה בסדר, כבר הראית לי", צחקתי, "כשאני מסתכל עלייך, אני לא מבין למה אלוהים ברא את האישה. או במילים אחרות: 'כוס-ברא'... אני עושה לך את המוות, כי פיטמת אותי עם העופות שלך". "אתה לא תזלזל בעופות שלי!", רעמה עופרה, "ידעת שפעם הם ידעו לשיר ולרקוד? אפילו כתוב עליהם 'עופות מוכשרים'". "אלוהים!", זעקתי. "בבית אתה יכול לקרוא לי 'אבא'", הרשה אבא. "אני לא יכול להיות פה יותר", התייאשתי, "אני הולך לשיעור הפרטי שלי". "מה אתה לומד?", התעניינה. "אני לא לומד!", הבהרתי בפעם המי יודע כמה, "אני מלמד! שוב אתם מורידים אותי בדרגה!".
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
