פורומים » ספרים חדשים

כל שבוע יוצאים לאור בארץ ספרים חדשים. זה המקום לספר לנו על ספר חדש שקראת.

• לפני 14 שנים ו-4 חודשים לרות ולמצטרפיה בעניין גרוסמן וספרו האחרון ,איני נכנסת פה לעניין האם ספרו זה או אחר של גרוסמן הוא לטעמיכם הספרותי ,כל אחד/ת וטעמו/ה עימו/ה חמדת

  

  חמדת

  אבל מה שממקומם אותי הוא הטיעון ההזוי והחוצפן של רות כי גרוסמן אינו מסוגל לבטא את השכול וכי ספרו הזוי .להלן ציטוט מהביקורת שלה:
  
  " ספרו החדש של גרוסמן "נופל מחוץ לזמן" שראה אור בדיוק בזמן – שבוע הספר, הוא, לדעתי, ספר הזוי ובלתי קריא בעליל, שבעיקר מוכיח שאת השכול האישי של אב על בנו, אפילו גרוסמן לא מסוגל לבטא.
  
  הספר הוא מעין אוסף אפיזודות, חלקן כתובות כשירים, חלקן סתומות בעליל (היפר-ריאליסטיות? סורייאליסטיות?), שאמורות , כנראה, לבטא את ההתמודדות עם השכול. אבל התמודדות עם השכול היא התמודדות שנועדה מראש לכישלון, ואפילו גרוסמן, הסופר הגדול, הכואב הגדול נכשל בה ובספרו ובגדול."-סוף ציטוט
  
  ואני שואלת את רות מי שמך לכתוב כך על שכול אישי של אדם ? מי את שתקבעי שהשכול שהוא בחר לכתוב הינו הזוי ?וכי אינו מסוגל לבטא רגשות של שכול ? מי שמך ? את באופן אישי איבדת מישהו יקר לך ?את מכירה את תחושת האובדן האישי ? מי את שבכלל תבואי ותעזי להתגולל על רגשות השכול ולתארם כהזויים ובלתי קריאים ?
  כל הביקורות שנכתבו על הספר : מעריב, הארץ,וואלה ,yent, עמית ליבליך , אברהם בלבן, וסמדר פישמן היום במוסף ספרים ,ועוד ביקורות בבלוגרים שונים. כל הביקורות האלה חוט אחד נמצא בהם שהספר הזה של גרוסמן הותיר אותם חסרי מילים לנוכח מילות ההתמודדות עם השכול בספר .
  וממך רות ביקשתי שתביאי לי ביקורות שטענו ההפך . לא הבאת!!! כי אין .חוץ ממך וב.ציפר שטען למסחור השכול בספר הזה .וב. ציפר תמיד נחשב "לעוף מוזר " במדיה הספרותית לטוב ולרע .
  אז בבקשה לפני שכותבים ביקורת הזויה כמו שלך .תביאי סימוכין ,תפריכי משפטים מתוך הספר . ואם לא - כדי שתחרישי בנושא !!
  
  

  ---

  הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

  כותרת התגובה:
  תוכן התגובה:

  * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.
  

  • לפני 14 שנים ו-4 חודשים חמדת חביבתי, panyola

    אני מוצאת אותך תוקפת והמומה שאת תוקפת חזיתית כה חריפה
    בן אדם שלא נפל מהרגליים כשקרא את ספרו של דוד גרוסמן
    
    את לוקחת את הביקורת שלה ושוטחת אותה בפנינו ככתב אישום,
    באמצעות הביקורת שלה בעצם מעמידה אותה לדין על כי היא לא חושבת כמוך
    ואינה אוהבת יצירה זו, האין יכול להיות דבר טוב שאת יודעת שהוא
    טוב ובכל זאת אינך אוהבת?
    אינה חייבת להביא לך מסמכים תימוכין סימוכין כי זה לא בית דין
    זכותה לחשוב שונה ממך, האם נפחד לכתוב ביקורת כי
    מישהו דעתו שונה משלנו יתנפל עלינו בשצף קצף?
    לא נראה לי חמדת ממש לא.
    

    ---

    הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

    כותרת התגובה:
    תוכן התגובה:

    * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.
    

    • לפני 14 שנים ו-4 חודשים לפנילה - תקראי את המשפט הראשון שכתבתי ",איני נכנסת פה לעניין האם ספרו זה או אחר של גרוסמן הוא לטעמיכם הספרותי ,כל אחד/ת וטעמו/ה עימו/ה חמדת

      

      חמדת

      מה לא ברור יותר מזה ?אני מכבדת כל קורא שאוהב או לא אוהב סופר או ספר כזה או אחר .כל אחד וטעמו הספרותי עמו ואני מכבדת זאת . מה יותר ברור מכך ?! קצפי יצא על קביעתה כי לתאר שכול זה מעשה ספרותי הזוי .זה הכל .
      

      ---

      הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

      כותרת התגובה:
      תוכן התגובה:

      * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.
      

      • לפני 14 שנים ו-3 חודשים חס וחלילה שאכתוב דבר כזה!!! רות ל

        יש לי ידע אישי עשיר בתחום השכול, ולעולם לא אכתוב שהזוי לתאר את החוויה..
        צריך להפריד בין האמפטיה האינסופית שאני חשה כלפי גרוסמן כאב שכול, לבין העובדה שבעיני מדובר בספר רע!
        

        ---

        הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

        כותרת התגובה:
        תוכן התגובה:

        * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.
        

        • לפני 14 שנים ו-3 חודשים לרות שבת שלום .בואי נשים נקודה לוויכוח .ונמשיך הלאה בידידות ובהערכה . חמדת (ל"ת)

          

          חמדת

          
          

          ---

          הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

          כותרת התגובה:
          תוכן התגובה:

          * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.
          

  • לפני 14 שנים ו-4 חודשים חופש הביטוי. חופש העיתונות. חופש ההתכנסות. אנקה

    

    אנקה

    חופש ההפגנות. וכו'
    קראתי את ביקורתה של רות.
    זכותה של רות להביע את דעתה על הספר
    של גרוסמן גם אם היא לא חוותה חלילה וחס שכול.
    על רגשות או אבל אישי של אדם אין לנו זכות
    לשופטו אבל על כתיבת ספרים מותר ואפשר כל עוד
    זה לא לשון הרע או הוצאת דיבה או גסויות.
    אבל כאן דעתה האישית של רות.
    על הספר לא התקפה אישית על מר גרוסמן שכבודו
    במקומו מונח.
    חמדת שמתי לב שאת מתרגשת מאוד כשמישהו חושב
    אחרת ממה שאת חושבת או ממהרת לשפוט אנשים על
    דעות שהן כביכול "גזעניות" אבל לפעמים אנחנו כבני אדם
    מבוגרים ומנוסים צריכים להיות זהירים ומחושבים
    יותר בהתבטאויותינו כלפי ועל אחרים שמא לא נחטא גם
    אנחנו באותם האשמות שאנחנו מצביעים עליהם כלפי אחרים.
    ואני מתארת לעצמי שדברייך הובאו כאן בתום לב ומתוך
    אהבה גדולה לסופר ולכתביו.
    

    ---

    הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

    כותרת התגובה:
    תוכן התגובה:

    * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.
    

    • לפני 14 שנים ו-4 חודשים לאנקה - להגיד וזה ציטוט :"ספר הזוי ובלתי קריא בעליל, שבעיקר מוכיח שאת השכול האישי של אב על בנו, אפילו גרוסמן לא מסוגל לבטא" חמדת

      

      חמדת

      זה התבטאות יותר מאומללה. כי בכך יש קביעה שמי שכותב /חושב כמו רות יודע יותר טוב מגרוסמן שהוא אב שאיבד את בנו {במלחמה ובקרב שעד היום יש חילוקי דעות לנחיצות הצבאית שלו} אילו המילים הנכונות להשתמש כדי להביע "נכון" את תחושת אובדן הבן. לנושא השכול והתבטאותו למילים אין חוקי-כתיבה .נקודה !!
      להשתמש במילים:"הזוי" ,"ולא מסוגל לבטא" -זוהי זילות וטיפשות, ויותר מכך חוסר אינטליגנציה רגשית בעליל לנושא אבל על אובדן הבן .ובאשר לטענתה המוזרה של רות שהספר אינו קריא - אז תשובתי לכך -כל אחד ויכולת הבנת הנקרא שלו . הבנת הנקרא שלי ועוד של מבקרים אחרים אינה בשמים היא ממוצעת . ואולי רות ציפתה שגרוסמן יכתוב רומן נוטף דמעות אודות אובדן בנו נוסח: רם אורן, או צרויה שלו,או מיכל שלו או זאת שכתבה אודות הגי'רפה שעפה לשום מקום . בשורה תחתונה : אף אחד מאיתנו כקורא לא יכול לציין כי כתיבה על שכול היא כתיבה הזויה .
      ובאשר לטענתך כי יש לכבד חופש ביקורת ,עיתונות ,ביטוי וכו - אכן כן אני מסכימה עימך הנייר יכול לסבול הכל .אבל מבחינתי -שכול וביטויו בכל צורה ואופן אינו דבר הזוי . מספיק שבמציאות הכואבת שלנו הוא הזוי וקשה מנשוא לאנשים שנפגשו עימו בעל כורחם .
      

      ---

      הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

      כותרת התגובה:
      תוכן התגובה:

      * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.
      

      • לפני 14 שנים ו-4 חודשים חמדת, איפה רות כתבה "הזוי ובלתי קריא בעליל"? אנקה

        

        אנקה

        קראתי מה שהיא כתבה לך ובהחלט לא היו ביטויים קשים ומבטלים.
        היא ציינה שהיא קראה עוד ספרים שלו אבל בספר הזה הכתיבה
        היא קשה אולי ובלתי מובנת.
        היא לא אמרה דבר על אבל ושכול.
        אלא על סיגנונו של הסופר.
        

        ---

        הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

        כותרת התגובה:
        תוכן התגובה:

        * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.
        

        • לפני 14 שנים ו-4 חודשים לאנקה :היא כתבה את הביקורת בפורום "מקורות מידע לקריאה " להלן הביקורת המלאה שלה חמדת

          

          חמדת

          נופל מחוץ לזמן / דוד גרוסמן
          הספריה החדשה
          
          גרוסמן הוא ללא ספק "מוסכמה" ישראלית, סוג של פרה קדושה, שנתקדשה עוד יותר עם הפיכתו של הסופר (הנערץ) לאב שכול. ומי יקום ויאמר דבר נגד האב השכול דוד גרוסמן?!
          
          אבל:
          
          ספרו החדש של גרוסמן "נופל מחוץ לזמן" שראה אור בדיוק בזמן – שבוע הספר, הוא, לדעתי, ספר הזוי ובלתי קריא בעליל, שבעיקר מוכיח שאת השכול האישי של אב על בנו, אפילו גרוסמן לא מסוגל לבטא.
          
          הספר הוא מעין אוסף אפיזודות, חלקן כתובות כשירים, חלקן סתומות בעליל (היפר-ריאליסטיות? סורייאליסטיות?), שאמורות , כנראה, לבטא את ההתמודדות עם השכול. אבל התמודדות עם השכול היא התמודדות שנועדה מראש לכישלון, ואפילו גרוסמן, הסופר הגדול, הכואב הגדול נכשל בה ובספרו ובגדול.
          
          הסופרלאטיבים על הספר הזה ודאי יבעירו, בימים הקרובים, את הנייר עליו ייכתבו, וירצדו מעל מסכי האינטרנט, אבל בעיני, צר לי כל כך לומר, גרוסמן נכשל כאן מאד. וזה עצוב מאד.
          

          ---

          הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

          כותרת התגובה:
          תוכן התגובה:

          * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.
          

          • לפני 14 שנים ו-4 חודשים תראי (ואני מתנצלת מראש על ההתערבות) yaelhar

            

            yaelhar

            קראתי את דעתה על הספר. קראתי גם את דעתך עליו.
            
            לדעתי אכן לא ניתן לבקר סיגנון אבל של אדם אחר ואי אפשר לשפוט שכול. אבל ניתן וניתן לבקר ספר שהוא הוציא לאור.
            ברגע שגרוסמן הוציא לאור את ספרו - הביקורת לגיטימית. ולעניות דעתי המבקרת ביקרה את הספר שלא אהבה, נימקה את זה בבהירות, ולא היה בביקורת שום זלזול בשכול.
            ויכול אדם גם להיות סופר דגול, ואב שכול, ולכתוב ספר לא טוב. קורה.
            
            והבהרה: לא קראתי את הספר ואין בדעתי לקרוא אותו. תגובתי היא רק לדברייך.
            
            

            ---

            הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

            כותרת התגובה:
            תוכן התגובה:

            * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.
            

            • לפני 14 שנים ו-4 חודשים סוף כל סוף מישהו אנקה

              

              אנקה

              מסביר את כוונתי נכונה.
              

              ---

              הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

              כותרת התגובה:
              תוכן התגובה:

              * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.
              

          • לפני 14 שנים ו-4 חודשים בואי נעשה הפרדה: אנקה

            

            אנקה

            מה שאני הבנתי מהכתיבה שלה ודעתה האישית בלבד על הספר
            לבין כל הקשור לשכול.
            במה שקשור לשכול אישי של בן אדם, אישית אינני יכולה רוצה ומוסמכת לשפוט בכלל, קטונתי.
            אולי בזה שלושתנו מסכימות.
            וברשותך נעבור לדבר המשני, הספר.
            מכיוון שלא קראתי את הספר הנ"ל של גרוסמן ואין לי כלים או מידע מספיקים לחוות
            דעתי על הספר, אתמקד ברשותך רק בחוות דעתה של רות.
            או את הבנתי את הביקורת שלה שהיא לגמרי ברורה, אישית ומפורטת.
            להבנתי, גרוסמן שנחשב כאחד מחשובי הסופרים הישראלים של התקופה,
            ולמרות שהיא מציינת שקראה עוד ספרים שלו, בספר "נופל מחוץ לזמן"
            הוא "נפל" בכתיבת הספר בגלל הסגנון של ספק שירים ספק פרוזה או הערבוב ביניהם.
            בנסיון ההתמודדות עם השכול ביצירה ספרותית מבחינתה נכשל.
            לא השכול הזוי. אלא צורת הכתיבה שלו.
            עדיין היא לא נתפסת בעיני כמזלזלת בהתמודדות של דוד גרוסמן עם השכול.
            ואולי יש עוד כמה אנשים שחושבים כמותה או על ספרו הנ"ל או בכלל על ספריו
            ולא מעיזים להתבטא בגלל העטרות שנקשרו לראש הסופר ועל אחת כמה וכמה השכול
            ואובדן הילד.
            על כן צריך לעשות הפרדה.
            שאלה: אם הסופר היה כותב ספר מתח או אהבה לשם שינוי ולא מיטיב להתבטא או את לא היית אוהבת
            את הספר האם גם אז היית מגנה על הספר רק בגלל שהוא סופר אהוב עלייך?
            

            ---

            הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

            כותרת התגובה:
            תוכן התגובה:

            * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.