אתמול (כד סיון תשע"א 26.6.11) הובא למנוחות איש יקר מאוד, אהוביה טבנקין (1930-2011). אהוביה היה בנו של יצחק טבנקין (ממנהיגי תנועת העבודה) אדם צנוע ועניו, חבר קיבוץ עין חרוד כל חייו (שם גם הובא למנוחות), סוציאליסט אמיתי עד יום מותו, ואוהב ארץ ישראל בכל רמ"ח איבריו. אהוביה היה מחברי 'פורום נהלל', ומהנאבקים על זכותנו על ארץ ישראל בצורה מעוררת השתאות. כל מי שהכיר אותו ראה מיד שמדובר באיש שלא שייך לדור שלנו, אלא לדור ההוא, לדור של המייסדים, דור הנפילים של טרם קום המדינה. לא ניתן היה שלא להיות שבוי בקסמיו של הדמות הזו, שהגיחה ישר מדפי ההיסטוריה הנעלים ביותר של עם ישראל. אהוביה היה לאגדה מהלכת עוד בימי חייו.
עד כאן בפן הכללי, אך יש גם צד אישי. זכיתי להכיר את אהוביה באופן אישי (כמו רבים אחרים), שוחחתי איתו רבות, שמעתי ממנו סיפורים רבים על הימים ההם (לאהוביה תמיד היו באמתחתו סיפורים ותובנות), נסעתי איתו לא מעט בכבישי השומרון שהוא כל כך אהב, התווכחנו לא מעט (על ה'סזון' ועל האצ"ל ואלטלנה ועוד ועוד...) ואפילו זכיתי ללמוד איתו מעט תנ"ך (ולהתווכח איתו לא מעט...). אהוביה היה בעיני דמות מופלאה, דמות שכשהתבוננתי בה הבנתי איזה אנשים גרמו לחלום הזה של מדינת ישראל להתגשם. איזה עוצמות, אמונה ותעוזה. אנשים שבחלקם לא היו דתיים, אבל היו חדורים באמונה כל כך גדולה בצדקת הדרך, אמונה בספר הספרים, אמונה בכוחנו ובזכותנו. והבנתי גם איזה אנשים אנחנו צריכים כדי שקיומנו כאן לא יהיה אפיזודה חולפת.
אהוביה תמיד שמר בארנקו את השיר שנמצא בעזבונו של אלתרמן:
"אז אמר השטן: הנצור הזה, איך אוכל לו ?
איתו האומץ וכשרון המעשה
וכלי מלחמה ותושיה עצה לו.
ואמר: לא אטול כוחו.
ולא רסן אשים ומתג.
ולא מורך אביא בחובו.
ולא ידיו ארפה כמקדם.
רק זאת אעשה: אכהה מוחו
ושכח שאיתו הצדק.
כך דיבר השטן,
וכמו חוורו שמים מאימה,
בראותם אותו בקומו
לבצע המזימה".
אני מוצא את עצמי חושב עליו ועל ארצנו ומדינתנו הרבה מאז שנפטר ביום שישי האחרון. כואב לי מאוד מותו של האיש היקר הזה, והיעלמותם של האנשים המופלאים הללו, הנפילים מהדור ההוא שלא ישוב. והלוואי, הלוואי ונזכה לשאוב מכוחו וללמוד מדרכיו.
השיר של נתן יונתן על 'האיש ההוא...' כאילו נכתב עליו באופן אישי.
אהוביה טבנקין בן 81 במותו.
תהי נפשו צרורה בצרור החיים.
		
		
		
					הוסף תגובה | 
			
		
קישור ישיר להודעה