[אני דינה לשעבר, כתבתי כאן קצת...]
אני לא יודעת למה התורה [ואלוקים שכתב אותה] התיר לגבר לשאת שתי נשים. באותה תקופה אני מניחה שהאישה הרגישה נעלבת, זנוחה ועוד רגשות כאלה- כאשר בעלה הביא הביתה אשה נוספת על פניה- יפה יותר וצעירה יותר. אבל נבגדת- אני לא חושבת, לפחות לא במובן של המילה כיום. וכמובן-- שהאשה לא יכלה לצייץ אפילו, כאשר בעלה הלך בלילה לפקוד את מיטתה של האשה החדשה, הרי זכות דיבור לא היה להן.
בכל אופן, חז"לנו ראו למה הדבר מוביל [שנאה, צרות- "צרתה" ככה נקראת האשה החדשה] ולכן הם אסרו זאת, ובאמת הדבר הפסיק.
ולגבי הכתתובה, דובה, תרשי לי לתקן אותך:
תפקיד הכתובה הוא לא למנוע מהבעל לבגוד, זה לא נכון, אלא תפקידה הוא למנוע מהבעל לגרש את אשתו במהירות חמת זעמו, מפני שבכתובה כתוב סכום הכסף (אני לא יודעת כמה זה היום) אותה האשה מקבלת מבעלה, בנוסף לסכום ערך הנדוניה שהיא הביאה לנישואים, ובנוסף לזה, תוספת של שליש מערך הנדוניה (מפני שהבעל נהנה מהנדוניה שלה).
לכן תפקידה של הכתובה לנסות ולשמר את הנישואין, ולהבטיח את עתיד האשה במקרה של גירושין.
ומדוע ענין הבגידות רווח כ"כ היום? ניוון מוסרי. זה הכל. עצוב מאוד מאוד.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
