לפעמים אפשר ללכת לאיבוד
בין המציאות לבין המחשבה. מה אמת ומה אשליה?
האם המחשבה מוטית, האם הכל שכנוע עצמי?
הרי הכל בסופו של דבר
מוכוון לצורכי הסתגלות.
הישרדות.
מה טוב? מה רע?
ובכלל
למה להסתכל בצורה כזו דיכוטומית?
במושגים של טוב ורע?
שחור ולבן?
היש באמת משהו שם בין לבין, בתווך.
או שמא הכל שכנוע עצמי.
כל אדם, ברוב תקופות חייו יעדיף להימצא
היכן שיציב.
רק לא בתווך.
רק לא להתנדנד.
שם בתווך, השכנוע העצמי אינו בנמצא, הוא פעיל רק בקצוות.
התווך הזה הוא סוג של ילד סנדביץ' מבולבל
כזה שלא השכיל ללמוד מטעויות העבר.
מנסה לפשר בין רגש לרציונל
אבל איך באמת אפשר?
התווך הזה, שכולם קוראים לו אפור
אבל יש בו כל כך הרבה גוונים
הוא זה שטומן בחובו אוקיינוס של חוסר וודאות.
מנסה לאמוד את המציאות דרך המחשבה,
הוא מערער, הוא מביא לטלטלה
לפעמים אפילו לאובדן שליטה.
הוא לא טוב
גם לא רע
הוא פשוט שם
כדי להגיע להחלטה.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה