"הייתי רוצה שכל משקרה
היה רק חלום.
חלום רע.
אשליה.
שהקפה והסיגריה של הבוקר
יעלימו אותו
לנצח."
חשב ג'וני בדרך לעבודה.
באוטו הישן שלו. סליחה, שלהם.
הם בחרו אותו ביחד. מין אהבה ממבט ראשון.
בכלל היו בדרך לקנות רכב אחר, יותר חדש, יותר מהיר.
אבל הוא היה כ"כ חמוד, כ"כ שלהם.
והיה גם שלט "למכירה".
לאורך השנים רק ג'וני טיפל באוטו. הגיוני, לא? הוא הגבר.
החליף לו ריפודים, משהו טוב, דמוי עור.
גלגלים חדשים. אגזוז. ובכלל כל המכניקה הייתה חדשה.
כל זה עלה הון. אבל ג'וני לא היה קמצן. גם אישתו לא.
רק את המנוע לא רצה להחליף.
המנוע היה טוב, גרמני, איכותי. למרות השנים והקילומטרים.
"איך היא עשתה לי כזה דבר?
אחרי כל השנים ביחד.
בית,ילדים. היה לנו הכל.
תמיד הייתי לצדה."
ג'וני אהב מהירות.
אהב ללחוץ על הדוושה.
עד הסוף.
לסחוט עד הטיפה האחרונה.
הייתה זו הרגשה נפלאה.
חוויה אלוהית כמעט.
בלתי ניתן לעצירה.
בלי גבולות.
בלי לתת דין וחשבון לאף אחד.
ולמרות שהיה נהג מיומן
צבר הרבה דוחות עם השנים.
גם כמה אזהרות.
"חשבתי שהיא הדבר האמיתי.
שזה חזק. הכי חזק בעולם.
לנצח. ולא משנה מה יקרה.
נתגבר על כל דבר.
נזדקן ביחד."
הכביש היה ריק.
שעת בוקר מוקדמת.
רגל על הגז. עד הסוף.
ג'וני היה נהג מיומן.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
