תראי שקדנית,עצם המחשבה על הספר הטוב ביותר מחזירה אותי לטלטלת הנפש שעברה בי שקראתי אותו.נשבע לך, אני רועד...הבאתי אותו מארון הספרים, נשמתי לתוכי את דפיו תוך כדי דפדוף... כן,זהו ספר קשה לקריאה,אין אפס,אבל הגלים בבטן המתרגשים ובאים כל פעם כשמתקרבים לאחד השיאים ובספר יש מספר שיאים,הו הו איזה שיאים...אני הולך להטריח אותך,אתכם בציטוט או שנים מהספר בלי להגיד איזה ספר. זה ארוך אבל את התחלת... אז ציטוט מעמוד 129:(אני רועד..) "אתה כל כך אטום,בחיי.כל כך טיפש,סיפרת לי כעת דברים קשים כאלה.דברים נכונים כל כך.אני לא מפסיקה לשאול את עצמיאיך זה שאתה מסוגל להבין אותו ככה.אני שונאת אותך על זה שאתה יכול לנחש אותו כך.אני יודעת איך אתה עושה את זה:אתה מסתכל על עצמך ואומר להיפך.אתה--
די.
לא די! אני אדבר,כי גם אתה מדבר בלי רחמים.הכל אתה מוכרח לומר!הכל אתה צריך לדעת!מכאיב לי עד מוות.כל כך רשע וצודק.ואני אגיד לך דבר אחד:כשהיה בתוכי ואני ליקקתי אותו,גיליתי שהוא כבר קרוע לגזרים.המוןיצורים זרים,נוימן,יצורים זרים,מרושעים קטנטנים,שחו בו כמו דגים בחדרים של אונייה טובעת...
אבל הוא הצליח?בסוף הוא הצליח?
שכה אני אחיה!למה מכל האנשים שאוהבים את ברונו הייתי צריכה לפגוש דווקא אותך?! כעת שכב בשקט!על הצלחות אתה רוצה לשמוע? אני אספר לך על הצלחות.שכב טוב!אל תזוז ככה כל הזמן!לפי צורת השחייה שלך,יקירי, אני מוכנה להישבע שגם לרקוד אתה לא יודע,צדקתי?
את נהנית להשפיל אותי ככה,נכון?
אה,מה הטעם בזה.למי זה מועיל.רק פתאום שכעסתי כל כך.הדברים האלה שסיפרת...
הוא לא התאים לך.
לכל הרוחות המזרחיות!אתה,מנוול שכמו--
הוא התאים רק לעצמו.אל תכעסי.הרי זה מכאיב גם לי בדיוק כמו לך.אולי מסיבות אחרות,אבל זה אותו כאב.ספרי לי עליו כעת,בבקשה.על מה שתרצי.רק ספרי.
תשתוק כבר.תשתוק ותן לי לחשוב בשקט. הטוראג של גורוק אמרתי...: סוף ציטוט.
טוב להיום לא יהיה עוד ציטוט .ההרגשה שיש לי עכשיו זה הסיבה שאני אוהב ספרים .אני אקרא עשרות ספרים טובים ובינוניים רק בשביל להגיע מעת לעת לעצמות כאלו...
סליחה על ההיסחפות....לילה טוב...
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
