האמת שלי.
האמת שלך.
מה שקורה..
נותר כחידה
מה שהיה
אין מי שיסביר.
בעובדה אחת פשוטה
אני לומדת להכיר:
שכל הכוונות הטובות
כיוונן אחד.
ועכשיו לאן?
זו אני שצריכה
לצאת,
מכאן..
באשר לעברית,
לא. היא לא עשירה.
אין אוצר מלים
רק גמישות רעיונית.
חיבור קצוות
ללא תכנית..
על כן התהיות
על הרקמה האנושית.
על עצמי..
מאיפה
למה
ואיך..
חיפוש אחר איזו הגשמה,
הייתכן אדם
ללא מטרה?
והמטרה אם כן..?
מכוונת גבוהה
פוגעת נמוך.
המנוחה נחוצה לי.
לנפש.
לגוף.
יחסי הגומלין,
שמעון..
הם הפתרון והבעיה.
נפלאותיו של החבל הדק..
אך מה התועלת
אם בסוף
ממתינה לי סופה של אבק?
תודה לך..
"היכולת" שאני מפגינה..
מאיפה היא באה?
למה? ובשביל מה?..
הרי הרבה יותר פשוט לשתוק.
לנוח..
המנוחה קוסמת לי היום
יותר מרדיפה הזויה
אחרי..?
סימני שאלה..?
באשר למובאותייך..
האפלה הזו.. אני לא מאמינה בה.
בעיני היא סוג של אור.
מניע.
מסובב.
אסונות גדולים
תחילתם בכוונה טובה.
ההתמודדות
עם התוצאה מחשלת ובונה.
לעתים הופכת סדרי עולם,
משנה מקצה לקצה
את המוכר, את הקיים
ועל כן אולי,
הצורך בכוהן גדול שיכפר לנו על הכול
או הודאה במאווים אפלים
נובעת דווקא מחוסר אמונה
בכוח של טוב
שמסובב את החיים בכללותם.
ובעניין למובאה שהבאת בסיום..
אני לא "מחוללת" במובן זה.
חזור נא ל"זולתנות הזויה"
וקשור קישורים חדשים.
חשבתי שיעלה בידי לעזור.
ניסיתי.
אולי טעיתי.
המחיר:
תסבוכת של הכול.
טוב, נו..
תודה לך מקרב לב,
על שהקדשת לי מזמנך.
בברכה,
כ.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
