היא – אפילוג – הזהר במה שאתה מבקש
-היא יכולה להיות החום שהקיץ מביא,
הקרירות שהסתיו מביא,
יכול להיות מאה דברים אחרים'
אלביס קוסטלו.
'את יודעת, זה לא משנה, גם אם אמצא מישהי כמו שכתבתי לגביה, זה עדיין לא יהיה מושלם, כי בטוח שכחתי איזה משהו שם, אני יודע שאצטרך להתפשר מתישהו'
מזה שנה שאני רווק.
פשוט לא הצלחתי למצוא מישהי מתאימה לי להיות בת זוגתי, לא מוצא מישהי שארצה שתשב לידי ברכב בזמן שאנחנו נוסעים לתל אביב או לראשון לציון או לחולון, או פשוט לביתנו, לכל מקום.
אמרתי נואש והלכתי בעקבות חבר טוב לכיוון אתר הכרויות.
את 'היא' או בשמו השני 'הצ'ק-ליסט לבחורה המושלמת' כתבתי בתקווה נסתרת שמישהי תקרא את זה, תבין שהיא כל מה שרציתי מבלי להתכוון לכך, והנה, מצאתי לי כלה ואם לילדיי.
את 'היא' פרסמתי באתר הכרויות הזה כציפיותיי מהבחורה, בתקווה שיפחיד את רפות השכל ויקרב דווקא את הנשים שמסוגלות להזדהות עם רצונות הכותב.
עם הכניסה לאתר ועלעול בכמה מהדפים, מצאתי אותה.
כובע חקלאים היה זרוק על ראשה, שיערה חום בהיר וחלק, לבנה ויפה.
הכיתוב שלה היה שנון וחד, והיא הייתה כמו כל מה שרציתי.
מתוך ייאוש מתוק שלחתי לה הודעה רק כדי לגלות שקיימת לי בעיה בדפדפן, החלטתי לוותר, דרכו של האל מסתורית היא.
מצאתי את זה משעשע,שכל מטרת אתרי הכרויות היא לצאת מהם מהר ככל האפשר.
כמו כן, תמיד נהניתי לראות שכל הנשים באתר, ללא יוצאת דופן תמיד יהיו 'אוהבות את החיים', 'לא שגרתיות', וכמובן, 'הנחתום לא יעיד על עיסתו'.
המשכתי במסעות החיפושים, נטול צידה לדרך, והתחלתי להפגש עם נשים שונות.
הראשונה הייתה מתולתלת ובעלת עיני אגוז, נסעתי שעתיים וחצי על מנת להפגש איתה, רק כדי לגלות שהריח שהדיפה נועד להרחיק פושעים וטורפים אחרים, מהר מאוד מצאתי את עצמי נוסע בקור עם חלונות פתוחים ומיזוג אוויר פועל על מנת לאזן בין הקור לצחנה.
השנייה התגלתה כבחורה חברותית אך בלי שום מקום של להט בעולם.
השלישית הייתה לא לטעמי, ואילו הרביעים התבררה כבחורה נפלאה שלא התברכה בעודף תאים אפורים.
בלכ מפגש ומפגש ניחוח היאוש גדל והתעצם, עת הנשים ככל הנראה חיפשו זמן רב כל כך עד שהיו מוכנות להתפשר על הדבר הראשון שייקרה בדרכן.
כבר עמדתי להתייאש, זאת האמת, הייתי בטוח שבקרוב אסגור את הכרטיס ואזחל למאורתי לעידן של בדידות, עד שהחורף יעבור, עד שלפתע, בשעת לילה מאוחרת, על המרקע אני רואה הודעה ממנה.
ההודעה הייתה פשוטה, סתמית משהו, אבל החיוך שלה נותר שקוע בתמונה, רק שהפעם נראה כאילו היה מכוון אליי, ואליי בלבד, שמה היה לידיה.
התחלנו לצאת, התחוור לי שהייתה כל מה שרציתי, היה בה הכל, החיוך, הטירוף, היופי והחכמה, מצאתי את עצמי נופל ברשת האהבה מרגע לרגע, מצאתי את עצמי ממלמל את שמה כמו ממרה למזל טוב והיא הייתה הקמע שלי.
זה היה יום סתיו רגיל לחלוטין כשהטלפון צלצל, הרמתי אותו ומהצד השני ענה קול מתכתי שביקש לדעת האם אני מרוצה מהמוצר אותו קיבלתי אליי וכי מחלקת שירות לקוחות של חברת 'הלב השלם' מעוניינת לדעת מה ניתן לשפר במוצרים הבאים שייצאו, ניתקתי את הטלפון בחוסר איכפתיות וחזרתי לענייניי.
בערב דיברתי עם לידיה על הנושא שצחקה עליי בקול ואמרה שבטח אחד החברים שלי מנסה למתוח אותי.
האמנתי לה וחזרתי לעיסוקיי הרגילים.
היינו הולכים לאכול גלידה, לרוץ, היינו בסרטים והצגות, היינו במסעדות ובעיקר אהבנו.
אהבנו אחד את השני, אהבנו לאהוב, אהבנו את העולם, השמש, הירח וכל מה שמעבר לו.
כשהתעוררתי ביום שישי בבוקר והלכתי לתיבת הדואר מצאתי מעטפה לבן-צהובה, כמו הזמנה לחתונה, ועליה היה מוטבע הלוגו של ארגון 'הלב השלם', פתחתי את המעטפה, תוהה לעצמי מנין השיגו את כתובתי בבית, וכשפתחתי מצאתי שני דפים.
האחד היה מסר ממנכ"ל החברה שהודה לי באופן אישי על שבחרתי להצטרף תוך שימוש בביטויים כגון 'ניסוי חדשני בתחום הנדסת האנוש', 'ידידותי ללקוח' ו-'קל לתפעול'.
הדף השני היה סקר ובו נשאל כיצד אני מרוצה מהמוצר אותו קיבלתי אליי לפני כשלושה חודשים.
בתחתית הסקר נתבקשתי לשמור על דיסקרטיות מוחלטת ולא לערב את המוצר.
מילאתי את הסקר, בדרישות הגבריות הכי בסיסיות, חזה קצת יותר גדול, השומה שבצד ימין של הפה שלה צריכה להעלם, צריך שהיא תהיה קצת יותר רזה, וקצת פחות מעצבנת בבקרים.
שלחתי את הטופס במעטפה ('רק לסגור את המעטפה ולשלוח, אין צורך בבול') וחיכיתי בציפייה.
באותו הערב היה לנו ריב נוראי, היא צעקה ובכתה והלכה לישון, ואני תהיתי לעצמי האם יכול להיות שזה בעקבות הטופס.
הלכתי לישון על הספה, לא יכלתי לסבול להיות במחיצתה באותו הלילה.
בבוקר היא קמה והעירה אותי בנשיקה, השומה בצד ימין של הפה שלה נעלמה כלא הייתה.
הדמיון שלי התחיל משתולל, מה עוד אפשר לשפר בה?
החלטתי לעשות ניסוי, שלחתי מייל ל-'לב השלם' ובו דרשתי שהמוצר שקיבלתי יהיה עם שיער כחול.
באותו היום היה לנו ויכוח קל אבל מאוס על נושא משני בהחלט.
יום למחרת היא הפתיעה אותי בעבודה כששיערה כחול וקצר יותר.
פתאום עולמות שלמים נפתחו מולי, אחרי מספר לא מבוטל של ריבים הייתה מולי החברה המושלמת, לא היה דבר שלא עשינו, ושלא הייתה מוכנה לעשות, כל דבר שרציתי, בכל תחום.
הריבים פסקו, אך התיאבון שלי לשיפור מתמיד הטריף אותי, התחלתי להתייעץ עם חברים, להבין מהם מה חסר להם במערכות היחסים, לראות אם לא פספסתי משהו בטעות.
עוד כמה שינויים קלים, והכל מושלם.
עברו עוד חודשיים נפלאים עלינו ומצאתי את עצמי מתחיל להשתעמם, מי יכול לקבל את זה שהכל מושלם?
הנכונות שלה לרצות בכל עת נמאסה עליי, התחלתי להסתכל על נשים אחרות ולתהות לעצמי מה תהיה תגובתן לפעולות מסוימות שלי, התחלתי להעדר מהבית ללא סיבה, תחילה שעות, אחר כך ימים, וממנה שום תגובה, לא ריב, לא ציוץ, כאילו לא היה לה קיום פרט לקיום שלה איתי.
העליתי את הנושא בפניה, סיפרתי לה על זה.
'אז תן לי להבין, אתה אומר שלא טוב לך כי הכל בסדר?' היא שאלה בתמיהה.
'כן, זה בדיוק מה שאני מנסה להגיד, לא יכול להיות שהכל מושלם, לא יכול להיות שנסכים על הכל, זה לא אפשרי שאין לך רצונות משלך, מחשבות משלך, וזה עוד יותר לא הגיוני שכל אלו לא יתנגשו במשהו עם הרצונות שלי!', מצאתי את עצמי יוצא מאיזון, תוקף אותה על מי שהיא, על מי שאני רציתי שתהיה.
לידיה קמה, פניה קפואות, פנתה אל הדלת ואמרה 'זה מה שאתה רצית, אתה, לא אני'.
אני רווק מזה חמישה חודשים, מעולם לא ראיתי אותה שוב, מעולם לא קיבלתי פניה מהאתר בשנית.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
