אני לא תולעת ספרים, ולא קראתי המון בחיי, פה ושם ספר.
ספר מבחינתי, מעבר לתוכן העלילתי שלו, הוא יצירה בפני עצמה, הוא סוג של איש/אישה, זה בערך כמו שאדם עומד מולי ויש בו לב שפועם.
יש לי בדירה אנציקלופדיות, ספרים, מילונים מאוד ישנים, אני לא מסוגל לזרוק או אפילו למסור אותם. יום אחד ראיתי ברחוב ספרים זרוקים זה הציק לי ולקחתי את אלה שהיו עוד במצב טוב ואני יודע שאני לא אקרא אותם. זה נשמע קצת מוזר, אבל זו עובדה.יש לי ספרים עוד מתקופת בית הספר היסודי.
אני יכול לבלות שעות ברשתות הספרים. אני מאוד אוהב את הספרים, יש בהם סוג של עוצמה, אם זה בא לידי ביטוי בכריכה ובעיצוב שלה, בריח, בעובי. לדעת שמשהוא בעולם ישב שעות רבות של ימים ולילות השקיע את מלוא הדמיון והיצירתיות שלו והצליח לגעת בלבם של קוראים רבים. זה מרגש וזה לא מובן מאליו.
בדרך כלל מזהים ניצנים של כתיבה כבר מגיל צעיר. אצלי זה לא היה כך, זה בא פתאום. אם היית שואלת אותי לפני גיל 30 אם אי פעם אכתוב ספר, אז הייתי אומר לך שזה סוג של מדע בדיוני, רחוק מאוד מהמציאות ואין מצב שאכתוב יותר מעמוד וחצי.. אבל זה קרה כשלא הייתי מוכן לזה, זה פשוט התפרץ ואומר לך שכתבתי את הספר הראשון שלי 360 עמודים בחודשיים, יום יום לילה לילה בלי הפסקה ובנשימה אחת. לאחר עריכה לשונית וספרותית עם עורך לשוני, עבודה ארוכה ומפרכת הספר עומד כיום על 250 עמודים, ובימים אלו ממש אני כותב את ספר ההמשך, יש למה לצפות (-:
הרעיון של הספר נולד בעקבות השראה מאוד גדולה ועוצמתית שחוויתי לפני כמה שנים. ועליה רקמתי סיפור מאוד מורכב, מעניין, מותח ומסקרן, שבסופו, קוראים רבים הזילו יותר מדמעה אחת ולא יכלו להניח לרגע את הספר, עניין, שרק בזכותו, נתן לי דחף להשקיע בעריכה לשונית באופן פרטי ואז לנסות להוציא אותו לאור כי כנראה יש כאן משהו. ואת זה ימים יגידו (-:
מקווה שעניתי על הכל (-:
תומר.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
